פיטורים 'מוצדקים' אינם פיטורים 'צודקים' ללא שימוע

עובד שפוטר מעבודתו לאחר ארבע וחצי שנים, באמצעות מכתב פיטורים אך ללא הליך שימוע, תבע את מעסיקו ועניין הזכות לשימוע, כחלק מהליך הפיטורים, נידון (שוב) בכותלי בין הדין לעבודה.

במהלך המשפט הסתבר כי בקרב הנהלת החברה (חברה גלובאלית המעסיקה 1,500 עובדים) היו תלונות שונות כנגד התנהלותו של העובד, אשר הוכחו בבית הדין כמצדיקות פיטורים. אולם, בית הדין פסק כי מדובר על פיטורין שלא כדין היות והליך הפיטורין עצמו היה לא חוקי מאחר ולא נערך שימוע. על כן נפסקו לטובת העובד פיצויים בגין פיטוריו ללא מתן זכות שימוע כדין, בסכום של משכורת חודשית אחת.

בית הדין הארצי לעבודה עסק לא אחת בנושא הליך שימוע רשמי ותקין כשלב מקדים לפיטורים. שופט בית הדין הארצי לעבודה אילן איטח, התייחס לכך בפסיקתו (בע"ע 554/09‏) "על מנת לקיים את חובת השימוע, המשמעות היא כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסוימים. התשובה לשאלה, האם חובת השימוע מולאה כדין, נמצאת אפוא בנסיבות כל מקרה ומקרה… יצוין כי כאשר התשתית העובדתית לפיטורים הינה רחבה. דהיינו, לא כל פגם בשימוע יצדיק בהכרח פסיקת פיצוי."

 בפסק הדין ציין השופט איטח כי לא ניתן להתעלם מן העובדה שהנתבעת הינה חברה בינלאומית המעסיקה 1,500 עובדים וכי מחברה בסדר גודל זה, נדרש ממנה לקיים הליך פיטורין מסודר הכולל שימוע: "חברה כמו הנתבעת שלפנינו, הייתה צריכה לזמן עובד בכיר ויחסית ותיק אשר מועסק אצלה מספר שנים, לשימוע בכתב ולא לערוך לאחרון שימוע בעל פה…. כמו כן, ניתן לצפות מחברה בסדר גודל כזה שלא לערוך שימוע מהיום למחר."

בית הדין אף מתח ביקורת על התנהלות החברה בהתייחסותו לעובדה שהעובד פוטר באמצעות מכתב פיטורים לאקוני ולא על פי פרוטוקול מסודר המנמק את הסיבה או הסיבות לפיטוריו ומבלי שיהיה לו, לעובד, זמן להבין את התלונות העומדות כנגדו וכן מבלי שתהיה לו הזדמנות להגן על עצמו מפני טענות הפיטורין מבעוד מועד.

לידיעת המעסיקים: זכות השימוע הוכרה בפסיקה כאחת הזכויות הבסיסיות להן זכאי העובד טרם פיטוריו

הליך השימוע הוכר תחילה כזכות הנתונה רק לחלק מן העובדים, כגון עובדים בשירות המדינה או עובדים המאוגדים בהסכמים קיבוציים אלו ואחרים. עם השנים ועל רקע רפורמות בדיני עבודה, הפסיקה הרחיבה את זכות השימוע גם למגזר הפרטי.