לוריאל הציעה לעובדים מעל גיל 55 'חבילת פרישה'. כשפיטרה עובדת בת 55 שסירבה לפרוש , הוגש כנגדה כתב תביעה בגין אפליה על רקע גיל אולם בית המשפט דחה את התביעה.
ענקית הקוסמטיקה לוריאל L'Oreal פיטרה עובדת בת 55 לאחר קרוב ל-30 שנות עבודה. העובדת המפוטרת פנתה לבית המשפט בהגישה תביעה כנגד המעסיקה בגין פיטורים שלא כדין על אפליה על רקע גיל.
העובדת, תושבת מדינת ניו-ג'רזי, הצטרפה לחברת הקוסמטיקה בשנת 1980 ומאז עבדה כאחראית על מארזים, איכות ונראות המוצרים. כאשר הנהלת החברה פנתה לציבור העובדים בשנת 2008 והציע לכל העובדים שגילם 55 ומעלה אפשרות לפרישה מוקדמת, העובדת ויתרה והעדיפה להמשיך לעבוד.
זמן קצר לאחר שהודיעה כי איננה מתכוונת לפרוש, נערכה בקרת איכות ונמצאו מספר ליקויים בעבודתה והיא פוטרה לאלתר על סמך בעיות בתפקוד מקצועי. העובדת טענה כמובן כי הסיבה האמתית לפיטורים היא סירובה לפרוש לגמלאות ולאפשר לחברה לקלוט עובדים צעירים וזולים יותר. היא הגישה כתב תביעה לבית המשפט בניו-ג'רזי בטענה שחברת הקוסמטיקה הפרה את חוק שוויון ההזדמנויות היות והיא פוטרה על רקע גילה (שכן אם לשפוט על פי 'חבילת הפרישה' הרי שהגדרת החברה לגיל הולם לפרישה הוא 55).
על פי מדיניות מערכת בתי המשפט בניו-ג'רזי, נטל ההוכחה מוטל על התובע. העובדת לשעבר לא הצליחה להוכיח כי הגורם העיקרי לפיטוריה היה גילה. השופט במקרה דנן פסק לטובת הנהלת לוריאל שטענה להגנתה כי חבילת הפרישה המוקדמת לעובדים מעל גיל 55 הייתה חלק מהתכנית לצמצם כוח אדם וכי פיטורי עובדים מבוגרים ללא הסכמתם לא היו חלק מהתכנית. יתרה מזאת, היות ונערכה לעובדת ביקורת איכות ואכן נמצאו ליקויים, קיבל בית המשפט את טענות החברה בדבר עילה לפיטורים על בסיס תפקוד מקצועי.
לסיכום, בית המשפט בניו-ג'רזי לא אימץ את הגישה לפיה "אם במערכה הראשונה מופיע אקדח, סופו לירות במערכה השלישית" ובכך בחר להתעלם מהכתובת על הקיר, קרי מהאג'נדה האסטרטגית של הנהלת החברה להיפרד מעובדים בני 55 ומעלה.
