עיתונאית שעבדה במשך 11 שנים במערכת עיתון מעריב במתכונת של פרילנס, הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כנגד המעסיק, לאחר פיטוריה. בתביעה העיתונאית דורשת פיצויי פיטורין ושאר הטבות סוציאליות המגיעות לעובד על פי חוקי העבודה (קרי דמי הבראה, חלף הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופש, נסיעות, הפרשי שכר ופיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לה בעקבות הפיטורים).
הנהלת העיתון טענה מנגד כי העיתונאית איננה זכאית לזכויות עובדת, מאחר והיא לא הועסקה בתנאי עובדת מן המניין וכי שולם לה שכר סופרים על פי הכתבות שהגישה למערכת. ההנהלה טענה עוד כי לעיתונאית יש עסק, במסגרתו היא פרסמה ספר ותחקיר בערוץ 2 בנושא תביעות קטנות. הנהלת העיתון אף טענה כי העובדת לא הייתה מחויבת לו וכנגזרת – היא לא פוטרה אלא פשוט הפסיקה לכתוב ובכך הסתיימה ההתקשרות בין שני הצדדים.
שיפט בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דורי ספיבק, פסק כי התובעת עבדה במעריב כעיתונאית למעלה מ-11 שנים, על כן היא הסתמכה על מערכת העיתון כמקום עבודה וכמקור פרנסה. השופט פסק כי לא מדובר על מי שניהלה עסק ו'גם' כתבה עבור עיתון, אלא כמי שכתבה בעיתון 8 שנים ברצף, מתוך 11 השנים בהן עבדה עבור העיתון בזמן שנאסר עליה לכתוב לעיתונים מתחרים. על כן, התקיימו יחסי עובד מעביד, עובדה המזכה אותה בכלל הזכויות הסוציאליות המעוגנות בחוקי העבודה. כמו כן, לאור העובדה שהעורך הודיע לעיתונאית כי אינו מתכוון עוד לפרסם את מאמריה, היא זכאית לפיצויי פיטורין.
בית הדין לעבודה פסק לעיתונאית פיצויי פיטורין בסך של 25,663 ₪, דמי הודעה מוקדמת בסך 925 ₪, 3,154 ₪ עבור השנתיים האחרונות בהן עבדה בעיתון (על השנים המוקדמות יותר חל חוק ההתיישנות) ועוד 7,000 ₪ הוצאות משפט סה"כ 37,000 ש"ח. לצד זאת, נדחו תביעותיה להפרשי שכר, נסיעות ועגמת נפש, ותביעתה לפדיון חופשה נדחתה מחמת התיישנות.
