מעסיק חייב לערוך שימוע כדין לכל עובד שמפוטר, גם אם הפיטורים התחייבו כתוצאה מעבירה פלילית של המפוטר.
העובד שפוטר הועסק על ידי חברת הדרכה בתפקיד מדריך במרכז הדרכה מסוים השייך למדינה, שהיווה את המעסיק בפועל.
העובד פוטר בשל חשד להטרדה מינית. בית הדין לעבודה דחה את התביעה כנגד חברת ההדרכה, משום שלא הוכח כי הפרה חוזה ולא הוכח אי קיום הליך משמעתי בהתאם לנוהל המשמעת.
עם זאת, פסק בית הדין, כי על מרכז ההדרכה, שהינו מזמין השירות, היתה מוטלת החובה לערוך שימוע לעובד שפוטר, אף על פי שלא התקיימו ביניהם יחסי עובד ומעסיק.
מכיוון שכך פסק בית הדין שמרכז ההדרכה ישלם לעובד פיצוי בגין אי קיום שימוע. עם זאת, הוא לא חויב בפיצוי בגין נזק ממוני, משום שאותו עובד החל לעבוד במקום עבודה אחר, מיד לאחר פיטוריו.
פרטי המקרה: בין מדינת ישראל לבין הזכיין נחתם הסכם זיכיון למתן שירותי הדרכה של מרכז ההדרכה לשוטרים.
בין התובע לבין חברת ההדרכה שהוא היה מועסק שלה, נחתם הסכם עבודה אישי לביצוע עבודת מדריך ירי במרכז ההדרכה. הוא עסק בתפקיד זה עד לפיטוריו, נוכח חשד להטרדה מינית של חניכה בקורס לשוטרים.
בתביעה זו, שהוגשה נגד חברת ההדרכה ונגד משטרת ישראל, התובע ביקש לפסוק לו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
לטענתו הוא פוטר שלא על פי הליך הוגן, בעיקר בכך שהשימוע לא נעשה בפני בעל הסמכות האמיתית לקבל את ההחלטה.
התובע טען שהיעדר יחסי עבודה בינו לבין מזמינת השירות (המשטרה), אינו פוטר את המזמינה מכל חובה משפטית כלפיו, לרבות מתן זכות טיעון והליך הוגן.
בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה נגד חברת ההדרכה וקיבל בחלקה את התביעה נגד המשטרה:
טענות התובע בדבר הפרת חוזה לטובת צד ג' ולהפרת חוזה, משום שלא נמצא כי חברת ההדרכה הפרה את חוזה העסקתו של התובע.
כמו כן נדחתה טענת התובע כי לא ננקט בעניינו ההליך המשמעתי המתחייב לפי תקנון המשמעת לאנשי מרכז ההדרכה והתקנון למניעת הטרדה מינית.
בנוגע לטענת התובע כי הוא הושעה שלא כדין, נקבע כי לא נפגעה זכותו לקיום הליך הוגן בהיבט של משך הזמן שבו גיבשו מרכז ההדרכה של המשטרה וחברת ההדרכה את עמדותיהן.
עם זאת, פסק בית הדין, על המשטרה היתה מוטלת חובה לערוך שימוע לתובע מהסיבות הבאות:
1 משך ההצבה שלו במרכז ההדרכה היה יותר משנתיים וחצי.
2 המשמעות – שהיתה ידועה למשטרה – כי ההחלטה לעמוד על כך שהמרכז אינו רוצה להמשיך לקבל שירותים מהתובע, עשויה להביא לסיום העסקתו בשים לב לכך שמדובר בשירות ייחודי.
3 חברת ההדרכה (המעסיקה הישירה) המליצה לאפשר את המשך הצבתו של התובע במרכז ההדרכה.
4 הסיבות להפסקת הצבתו של התובע במרכז ההדרכה הן כאלה שכרוכה בהן הטלת דופי בתובע.
כל אלה מטים את הכף לעבר סיווג המקרה כמקרה שבו יש להטיל חובת שימוע על מזמין השירות, אף על פי שאין בינו לבין העובד יחסי עובד ומעסיק.
בנסיבות העניין, קבע בית הדין, כי יש ממש בטענת התובע לגבי הבעייתיות הטמונה בפיצול בין הכוח והסמכות להחליט על סיום הצבתו לבין חובת השמיעה ומתן זכות הטיעון.
כמו כן קיבל בית הדין את טענת התובע כי היה זכאי לקבל הזדמנות לנסות לשכנע את יחידת הפיקוח לשקול חלופות לדרישה שלא להמשיך את הצבתו כמדריך במכללה.
למרות כל זאת פסק בית הדין, כי אין מקום לחייב את המשטרה בפיצוי בגין נזק ממוני, משום שהוכח שהתובע החל לעבוד, שלושה ימים לאחר פיטוריו בחברת מזון מסחרית במשכורת חודשית של 8,800 שקלים בתוספת שעות נוספות גלובליות בסכום של 2,200.
ועדיין, פסק בית הדין, כי הפרת זכותו של התובע לשטוח בפני יחידת הפיקוח את טענותיו ולנסות לשכנעה שלא לעמוד על הדרישה לאי המשך הצבתו, מצדיקה לפסוק לתובע פיצוי, גם אם אינו ברף גבוה.
לדברי בית הדין אלו הן הסיבות לכך שיש לפסוק פיצוי לעובד:
1 זכות הטיעון של התובע לא הופרה באופן מלא, שכן הוא נשמע בהליכים שהתקיימו בפני חברת ההדרכה וטענותיו הובאו בפני גורמי המשטרה.
2 יש קושי ממשי לקבוע כי נגרם לתובע נזק, בשים לב לעובדות שהתובע הודה בהן, שכללו, אמירה בדבר 'הורמונים משתוללים' ונגיעה בשערה של החניכה.
לאור כל זאת פסק בית הדין, כי משטרת ישראל תשלם לתובע פיצוי בגלל אי קיום שימוע בסכום של 14.4 אלף שקל, כלומר בסכום של משכורת אחת.
עוד פסק בית הדין האיזורי לעבודה, כי התביעה נגד חברת ההדרכה נדחית, והעובד שפוטר ישלם לחברת ההדרכה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של בסך 6,000 שקלים.
בית הדין פסק עוד, כי מאחר שסכום התביעה הסתכם בכ-300 אלף שקלים, לא יפסק צו להוצאות ביחסים שבין התובע למשטרה.
מספר התיק: 64168-11-19
