מעשה בעובד בכיר בחברה לייצור והתקנת חלונות אשר עבד כמנהל שיווק ולאחר מכן כמנהל ייצור בחברה. כאשר הנהלת החברה גילתה שהעובד התקשר עם גורמים חיצוניים במטרה להשתלט על החברה ואף להתחרות בה בעתיד, היא פיטרה אותו לאלתר מבלי לשלם לו פיצויי פיטורין. העובד המפוטר החל לעבוד בחברה חדשה אשר עוסקת בייצור והתקנת חלונות ומהווה מתחרה ישיר של המעסיקה. במקביל, הגיש העובד תביעה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים כנגד המעסיקה בגין אי תשלום פיצויי פיטורין, ימי חופשה, הפרשי פנסיה, הודעה מוקדמת והחזרי שימוש ברכב. בית הדין דחה את תביעתו על הסף.
העובד, שפוטר לאחר כשנה וחצי של עבודה בחברה, תבע מהמעסיקה דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין, הפרשי שכר, הפרשי פנסיה והחזרים שונים בגין שימוש ברכב.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, דניאלה גולדברג, דחתה את תביעותיו לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת בקביעה שאכן התקיימו נסיבות המצדיקות שלילתם. בית הדין פסק כי במקרה דנן, היות שהעובד רקם תכניות להשתלט על החברה או להקים חברה שתתחרה בה, תוך שיתוף פעולה עם צד ג', הוא למעשה הפר את חובת האמון כלפי המעסיקה. בהפעלת הסמכות לשלול פיצויי פיטורין ו/או דמי הודעה מוקדמת, שוקל בית הדין את חומרת הפרת האמון כלפי המעסיק. במקרה זה, פעל העובד בחוסר תום לב ובכך הפר בצורה מובהקת את חובת האמון ובכך הביא לסיום הסכם העבודה ולסיום ההתייחבות בין הצדדים.
התביעה להחזרים בגין שימוש ברכב נדחתה אף היא וזאת מאחר והתובע לא הצליח להוכיח כי ביצע עבודות שיווק בשטח באמצעות הרכב הפרטי שלו. כמו כן, נדחתה תביעתו של העובד להפרשי ימי חופשה, וזאת היות שהעובד הפר את הסכם העבודה עם המעסיקה בכך שהפר את חובת האמון.
