פרטיות העובד
עובדת לשעבר במשרד "רוני עמר שירותי הנהלת חשבונות" תבעה את מעסיקה, בדרישה לקבל פיצויי פיטורין, מאחר שהתפטרה בעקבות הרעת תנאים מוחשית.
העובדת, שהועסקה במשך מספר שנים כמנהלת חשבונות, טענה כי יום אחד הוצבו מצלמות אבטחה במשרד. היא פנתה אל מנהליה, וביקשה מהם להסיר את המצלמות המהוות פגיעה בפרטיותה, ואמרה כי אם המצלמות לא יוסרו היא תאלץ להתפטר בדין מפוטרת.
מנהלה דחה את בקשתה ואכן היא הגישה את התפטרותה, וכעת היא דורשת לקבל פיצויי פיטורין. בתביעה טענה כי המעסיק הציב את מצלמות האבטחה במשרדים, במטבח ובכניסה לשירותים, דבר היוצר אווירה שאינה נעימה ושפוגעת בפרטיות העובדים. על כן מדובר בהרעת תנאים ממשית.
המעסיק מנגד טען כי המצלמות הותקנו למען ביטחונם של העובדים, וכי העובדת עושה את עבודתה בחדר פרטי שבו אין מצלמה.
העובדת טענה כי המצלמות הותקנו במקום בו מוצבים תיקים אליהם היא ניגשת ומתכופפת בכל יום, והחשש שלה הוא מתיעוד והפצת התמונות ברשת. כמו כן אמרה כי אחת המצלמות כן מצלמת חלק משולחן העבודה שלה.
המעסיק טען מנגד כי המצלמות הוצבו אך ורק בעקבות הסתבכותו הכלכלית של אחד מרואי החשבון במשרד, משה רוט, בעקבותיה הגיעו גורמים מהשוק האפור ואיימו עליו במשרד ואף היכו אותו. המצלמות הוצבו מתוך חוסר ברירה וכדי להגן על המשרד וכל עובדיו והעובדת ידעה זאת מראש.
עדותה של עובדת אחרת מהמשרד תמכה בגרסתו של המעסיק. היא מסרה כי אכן נמסר לעובדים כי המצלמות הוצבו בעקבות הסתבכותו של רו"ח משה רוט. העובדת התובעת, לדבריה של העדה, עבדה בחדרה כאשר הדלת סגורה. עוד לדבריה הוסבר מראש לכל העובדים במשרד את סיבת התקנת המצלמות, וכי הן אינן מפריעות לה ולעובדות האחרות במשרד.
בסופו של דבר בית המשפט לא שוכנע כי חלה הרעה ממשית בתנאי עבודתה של העובדת, על פי חוק פיצויי פיטורים. נקבע כי הצבת המצלמות בוצעה בתום לב ומסיבה לגיטימית, כדי להגן על העובדים ועל תכולת המשרד. הן הוצבו באזורים הציבוריים ולא באזורים הפרטיים, או באזורים שבהם העובדים יכולים לצפות לפרטיות. הוכח כי העובדת שהתה ברוב שעות עבודתה במשרדה, בו לא הוצבו מצלמות. על כן נקבע כי פרטיותה של העובדת לא הופרה, ולא מדובר בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורין.
