עובדת בהיריון
עובדת בהיריון הגישה את התפטרותה ממקום העבודה, ולאחר מכן הגדיל המעסיק ראש ופנה לקבלת היתר מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת. הממונה קבע כי אין צורך בהיתר, מאחר שהעובדת התפטרה מיוזמתה.
אולם כעבור זמן מה תבעה העובדת את המעסיק, בטענה כי נאלצה להתפטר בעקבות שינויים בתנאי העסקתה מאז שהודיעה כי היא בהיריון. על כן היא ביקשה לבטל את החלטת הממונה.
העובדת הועסקה בתפקיד אשת שיווק במרפאה פרטית של מנתח פלסטי. לטענתה, המעסיק פיטר אותה, ולאחר שסיפרה לו כי היא בהיריון הוא חזר בו. לטענתה, במקום הפיטורים הוא הרע את תנאי העסקתה כדי להביא להתפטרותה מרצונה: העביר אותה לחדר צדדי ללא טלפון ומחשב והחליט כי המזכירה תהיה המנהלת הישירה שלה וכך הורד מעמדה. היא טענה כי אינה יכולה לבצע את עבודתה, ולכן בלית ברירה נאלצה לדבריה להגיש את התפטרותה.
על כן הגישה העובדת תביעה לתשלום פיצויי פיטורין וזכויות נוספות. בתביעה טענה כי דין התפטרותה היא כדין פיטורין, בעקבות ההרעה המוחשית בתנאי העבודה שלה. במסגרת התביעה ביקשה העובדת גם ביקשה לבטל את החלטת הממונה, וביקשה שתשקול את העובדות ואת הנסיבות בהן התפטרה – לחץ מצד המעסיק.
המעסיק להגנתו טען כי לא הרע את תנאי העסקתה של העובדת בשל הריונה. הוא טען שעוד לפני שידע על הריונה הוא לא היה מרוצה מתפקודה בעבודה.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, רוית צדיק, החליטה לבטל את החלטת הממונה על עבודת נשים כי אין צורך בהיתר לפיטוריה של העובדת. זאת מאחר שמדובר בהיתר שנועד להגן על חוק עבודת נשים – המגן על תנאי העסקתן של נשים הרות ומניעת הפלייתן בעבודה.
נקבע כי שהמעסיק שינה את תנאי העסקתה רק לאחר שהודיעה לו על ההיריון, וכי הוא לא הוכיח כי העביר את העובדת לחדר אחר ללא טלפון ומחשב מסיבות מוצקות הקשורות לעבודה עצמה.
עוד נקבע כי גם אם המעסיק חזר בו מהפיטורין לאחר שידע כי העובדת בהריון, חובת הממונה על חוק עבודת נשים לוודא גם את המשך עבודתה של העובדת באותם התנאים.
נקבע כי גם אם המעסיק פיטר את העובדת וחזר בו לאחר שהודיעה לו על ההריון, אין הדבר שולל את חובת הממונה, כמי שתפקידה להגן על העובדת ההרה, לבדוק כי השינוי בתנאי העבודה שלה, בסמוך להודעה בדבר ההיריון, נעשה מסיבות מוצדקות.
בתום ההליך המשפטי יקבע מה יהיה גובה ההוצאות שעל המעסיק יהיה לשלם לעובדת כפיצוי.
