כשקיבלתי הצעה לעבוד כרכזת סיעוד, מה שעלה בדעתי היה: "עובדים פיליפינים", "ביטוח סיעודי", "ביטוח בריאות" ו"כבד עליי". לדבר כל היום אנגלית עם עובדים שמסייעים לקשישים? דיכאון. אבל בכל זאת נכנסתי ואף צללתי, ונשארתי אי שם עמוק במשך למעלה משש שנים, וכמובן גיליתי עולם ומלואו, הרבה מאוד עובדים ישראליים שעוסקים באחד המקצועות הנדרשים והקשים במשק.
[adrotate banner="46"]כמובן, לכולם נאחל לא להיות לקוחות של תחום הסיעוד. אך ברור שהטבע עושה את שלו, וגם אם כולנו נגיע ל-120, במוקדם או במאוחר נזדקק לעזרה. לקוחות, ברוב המקרים ובאופן טבעי, מביטים מהצד שלהם, מצפים לקבל את השירות, מתלוננים כשלא מקבלים אותו כפי שציפו, לא מבינים שמדובר כאן בשירות אחר ושונה, ש"מבחוץ" אף אחד לא יודע מה זה. מי שלא לקוח ומי שלא עוסק בתחום – לא באמת יודע במה מדובר.
מרגישים כמו בבית
בפעם הראשונה שנכנסתי כעובדת לסניף של חברת הסיעוד הגדולה, ראיתי רכזות יושבות עם עובדים – עובדי סיעוד, או "מטפלים". הדבר הראשון בו אפשר היה להבחין: רוב העובדים מרגישים בבית. לא היה מדובר בפגישה או בשיחה פורמלית, ואפשר היה לחשוב שזה מפגש בין חברים במשרד. בהמשך הבנתי שזה עניין שבשגרה, בה מאפשרים לכל עובד להגיע לסניף, לרכזת שלו, והן מעניקות לו פשוט יחס ואוזן קשבת, וזהו חלק חשוב ומרכזי מניהול העובדים ושימורם.
אז הנה כמה עובדות בסיסיות על תחום הסיעוד:
- חברת סיעוד היא חברת כוח אדם, מתווכת, הנותנת שירותי סיעוד: מטפלים ומטפלות שיסייעו לקשישים, נכים, חולים, או לכל מי שנזקק לכך. סיוע נפוץ הוא באמצעות גמלה המשולמת על ידי הביטוח הלאומי במסגרת "חוק סיעוד", המממן שעות טיפול של מטפלת המועסקת דרך חברת הסיעוד. יש גם מימון שעות סיעוד של משרד הביטחון, דרך חברות ביטוח במסגרת ביטוח סיעודי וביטוחי בריאות שונים, קופות החולים, וכמובן סיוע באופן פרטי שעולה הרבה מאוד כסף.
- רוב העוסקות בתחום הן נשים, ולכן ישנה עדיפות בחברות להתייחס לרוב ולומר "מטפלות" ולא "מטפלים".
- רכזות הסיעוד הן רכזות כוח אדם – לתחום הסיעוד בלבד. הן נמצאות בקשר עם משפחות המטופלים ולומדות, בעזרת עובדות סוציאליות המועסקות גם הן בחברת הסיעוד, את הצרכים של בן המשפחה הזקוק לעזרה. הן מתאימות מטפל למטופל, עוסקות בכל האדמיניסטרציה הכרוכה בדבר, ויש הרבה כזו: החל מגיוס עובדים, מילוי טפסים שונים של העובד, דרך ניהול ושימור העובד, דיווח שעות עבודתו, ועד ריכוז כל נתוני השכר בסוף החודש.
- לפני כשנה פורסם כי נערך ניסוי ביוזמתה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לפיו המטופלים יקבלו את גמלת הסיעוד ישירות מהביטוח הלאומי ולא דרך חברות הסיעוד. החברות מתפרנסות מההפרש בין תשלום גמלת הסיעוד שהן מקבלות מהביטוח הלאומי, לבין השכר בפועל המשולם למטפלים. מטרת הניסוי הוא לבדוק האם כל קשיש ומשפחתו יוכלו להיות מעסיקים ישירים לכל דבר. פרסום הניסוי זכה לטוקבקים אוהדים, שחרפו וגדפו את חברות הסיעוד. רק מי שעובד בחברת סיעוד ועוסק בשיבוץ המטפלים, יודע שעם כל הכבוד ויש כבוד, הקשישים ובני משפחתם לא יעמדו במשימת העסקת המטפלים.
- מקרי סיעוד לאיוש (לקוחות) – לא חסרים. עובדים, לעומת זאת, חסרים תמיד.
- התחרות בין החברות על כל עובד סיעוד היא עצומה. כמה שקשה לגייס עובד טוב, כך קשה לשמר אותו.
לסיכום, סיעוד היא נישה מסוימת מאוד בתחום כוח האדם, הדורשת למידה של עולם שלם המאגד בתוכו את תחום משאבי האנוש, ואת חוק הסיעוד על כל היבטיו.
