סעיף אי תחרות תקף כמעט רק במקרים של גזל סוד מסחרי

חשבתם שסעיף אי תחרות בחוזה העבודה ימנע מהעובד שלכם לעבור למתחרה או לפתוח חברה מתחרה? חשבתם שאם תציינו במפורש בהסכם שבעת פרישת העובד (בין אם התפטר ובין אם פוטר) הוא לא יעסוק בתחום שבו עסק אצלכם לפחות לפרק זמן קצוב? חשבתם שהעובד שהועסק על ידכם כמעצב גרפי לא יעבוד כמעצב גרפי במשרד מתחרה או לא יפתח סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי אלא יעבוד כנהג מונית עם סיום עבודתו?

מעסיק יכול להכניס סעיפי אי תחרות להסכם העבודה אולם בשעת הכושר, הוא לא באמת יוכל למנוע מהעובד לעסוק במשלח ידו: 1.כשכיר אצל חברה מתחרה 2. כעצמאי מתחרה. בית הדין יעדיף את טובת העובד ויבחר לאפשר לו להתפרנס ממשלח ידו, מכוח חוק יסוד חופש העיסוק.

אז מתי כן ניתן למנוע מהעובד להתחרות בכם עם סיום תקופת העסקתו?

מעסיקים רבים נהגו ועדיין נוהגים להחתים את העובדים שלהם על סעיפי אי תחרות כדי להבטיח שהם לא יעברו לעבוד אצל המתחרים או יהוו בעצמם עסק מתחרה בעתיד. סעיף זה נועד כביכול להקשות על העובד לקבל את ההחלטה לפרוש ו/או למנוע ממנו להיות גורם מתחרה. כביכול, סעיף אי התחרות הזה הבטיח למעסיק "שקט תעשייתי" אך למעשה, לסעיף זה אין באמת תוקף אם בוחנים את הפסיקות בסוגיה זו. בתי הדין העדיפו כאמור לפסוק לטובת העובד – למעט במקרים חריגים שבהם העובד גזל סוד מסחרי והעבירו למעביד חדש או עשה בו שימוש להקמת עסק עצמאי.

מהו הבסיס לטיעון גניבת סוד מסחרי?

המעסיק הטוען כי העובד גזל ממנו מידע עסקי, נדרש להוכיח כי מידע זה הינו סוד מסחרי בר-הגנה. כך לדוגמה, כאשר המעסיק טוען כי רשימת הלקוחות אותה גזל העובד הינה סוד מסחרי, על המעסיק להוכיח כי רשימה זו של לקוחות איננה בגדר נחלת הרבים ולא ניתן לאתר אותה בנקל.

על המעסיק להוכיח כי אותה רשימה סודית שאותה לא ניתן או קשה מאוד להשיג – מהווה יתרון עסקי / תחרותי. כמו כן, המעסיק נדרש להוכיח כי הוא נוקט באמצעים נאותים כדי לשמור על סודיות / חיסיון המידע.

חשוב לזכור כי "סוד מסחרי" הוא איננו פטנט למניעת תחרות ולא ניתן לנפנף בו בנקל בכל עת שהעובד מהווה תחרות

טענתו של מעסיק לפגיעה בסוד מסחרי עלולה לפגוע בשני יסודות: בחופש העיסוק של העובד ובתחרות בשוק (תחרות שמובילה לשיפור מוצרים, איכות ותחרותיות במחיר). ככל שיש תחרות בשוק כך הציבור הרחב נהנה ולכן בית הדין לעבודה נוהג משנה זהירות בבואו להגביל הן את חופש העיסוק והן את התחרות במשק.

בית הדין לעבודה יאסור על עובד לפנות לרשימת לקוחות, ספקים או עמיתים מתוך רשימה רק אם המעסיק יוכיח כי רשימה זו הינה רשימה חסויה, ייחודית, שנעשו מאמצים מיוחדים להשיג אותה, תוך השקעת משאבים ונדרשה מיומנות מיוחדת להשיגה, וכן נעשו מאמצים סבירים לכל הפחות להגן עליה.

על מנת לטעון לפגיעה בסוד מסחרי, על המעסיק לתאר את הסוד (במקרה הזה – רשימת לקוחות) תוך פירוט מרכיביה ולהסביר מה הופך אותה לסוד מסחרי. כך לדוגמה, המעסיק יצטרך לתאר באילו אמצעים הוא נקט כדי להשיג את הרשימה, מהם המשאבים שהוקצו לכך, מה כללי פעולות סינון הרשימה וטיובה וכיו"ב.פירוט זה יכלול ירידה לפרטים הספציפיים ביותר כגון: כיצד ניהל העסק את המאגר, האם הוא סינן לקוחות על פי גובה? מצב משפחתי? מצב בריאותי? רגישות לתרופות? מה היו הקריטריונים? כיצד נעשתה החלוקה? כיצד משמשת רשימה זו, עם הייחודיות שלה, את הארגון ומה תרומתה העסקית?

בעידן האינטרנט, המאופיין בזרימת מידע חופשי, מעסיקים רבים מתקשים להוכיח כי הרשימה שבידיהם היא אכן סוד מסחרי שכן מידע רב נמצא ברשת כשהוא זמין לציבור הגולשים הרחב וגם אם המעסיק הקדיש משאבים לאיסוף הרשימה, התוכן נלקח ממקורות "פומביים", מה שמחליש מאוד את הטענה לסוד מסחרי.

"לקיחת לקוח" בראי החוק

מעסיק הטוען לגניבת סוד מסחרי על ידי העובד, במקרה של גזילת רשימת לקוחות, נדרש תחילה להוכיח שהרשימה אכן מכילה את לקוחות החברה. רשימת לקוחות לא יכולה להכיל "לקוחות פוטנציאליים" עימם העסק לא ניהל עסקה ולכן נדרשות הוכחות לכך שהרשימה ש"נגנבה" מכילה רשימה של לקוחות שניהלו קשרים מסחריים עם החברה (קנייה או השכרת שירותים או מוצרים).

אמנם אחת הדרכים היחידות שבהן ניתן לשלול מעובד לעסוק במשלח ידו תוך שהוא מהווה גורם מתחרה (בין אם כשכיר ובין אם כעצמאי) היא להוכיח כי נעשתה כאן גניבה של סוד מסחרי. אך חשוב להבין את התנאים המיוחדים לגניבת סוד מסחרי ואת המורכבות שבהוכחת הטיעון, כשנטל ההוכחה חל כאמור על המעסיק.

בואו להרחיב את הידע ולהיות בקיאים בנושא חובות המעסיק – ביום העיון שיתקיים ב-11.6.14. לחצו כאן לפרטים ולהרשמה