דיני עבודה
רבית המעסיקים בחבות הטכנולוגיות ובפרט בחברות הזנק דואגות לעגן את נושא הפטנטים שאותם עובדי החברה מפתחים כקניין של החברה. בחוזה העבודה נדרש העובד החדש לחתום על סעיף שבו הוא מוותר על הפטנט שלו לטובת החברה המעסיקה אותו ואכן, בית המשפט העליון לא פסק כנגד סעיף זה (המגדיר בעלות על הפטנט) אלא קבע כי עובד שכיר שפיתח שיטה או פטנט במסגרת עבודתו זכאי לדרוש גמול כספי מעבר לתנאי השכר וההטבות כפי שסוכם אתו בהסכם העבודה עם כניסתו לתפקיד.
פסק הדין האמור ניתן על ידי הרכב השופטים: יצחק עמית, אסתר חיות וצבי זילברטל והוא טומן בחובו בשורה הרת גורל עבור ציבור העובד ובפרט ציבור העובדים בחברות הזנק. עד כה, מרבית החברות הטכנולוגיות והביו-טכנולוגיות נהגו להכיל סעיף ויתור על המצאת פטנט ולכן העובדים ויתרו מראש על הזכות שלהם לקבל תגמול עבור שיטה שהמציאו או פטנט שפיתחו. פסק דין זה עומד לשנות את התמונה.
פסק דין זה ניתן במסגרת תביעת עובד כנגד חברת שבבים. העובד הועסק בחוזה אישי וכמרבית עמיתיו בתחום, גם הוא נאלץ לחתום על סעיף המגדיר כל שיטה או פטנט עתידי כקניין של החברה. אולם העובד הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בה הוא דרש לא בעלות על הפטנט אלא אופציה לקבל תגמול על הפטנט שפיתח עבור החברה.
בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו בהסתמכו על סעיף הוויתור בהסכם העבודה. העובד לא אמר נואש והגיש ערעור לבית המשפט השלום וזה כאמור קיבל את תביעתו ופסק – העובד השכיר זכאי לדרוש גמול על הפטנט שלו. בית המשפט השלום אף קבע כי סעיף הוויתור הינו לא חוקי שכן הוא נוגד את עקרי חוק היסוד כבוד האדם וחירותו וזאת משום שסעיף הוויתור שולל מהעובד את הזכות לפנות לוועדה במשרד המשפטים ולדרוש הכרה וגמול עבור פועלו.
לדברי השופטים בבית המשפט העליון: "ייתכן וזכותו של עובד לתמורה כספית בעבור המצאה שהושגה על ידו במהלך העבודה הינה זכות קוגנטית שאיננה ניתנת לוויתור (לדוגמא – כמו שכר מינימום או זכות לגמול שעות נוספות)".
