"סלאדג" – פגיעה בתרבות ובתפוקת העבודה

ג'ודי תומפסון, יועצת עסקית ומחברת-שותפה לספר Why Managing Sucks and How to Fix It (בתרגום חופשי: "למה מבאס לנהל ואיך מתקנים את זה"), טבעה את הביטוי Sludge. המילה, שבמקור משמעותה היא "בוצה", מתארת במקרה הזה מצב שבו אנו שופטים את האופן שבו עמיתינו מעבירים את הזמן במקום העבודה המשותף לנו. סלאדג' הוא מעין צרוף של jealous ו-judge (קנאי ושיפוטי). בנטייה הזאת אין שום תועלת למקום העבודה ורצוי לנקות את התרבות הארגונית ממנה.

בימים גרועים במיוחד, שבהם אנחנו לחוצים מהרגיל, אנו בוהים בעובדים האחרים ותוהים איך יכול להיות שבזמן שאנו כה עמוסים בעבודה, נראה שהם כה רגועים. אנו שואלים את עצמנו מה הם עושים עם הזמן שלהם, למה הם יוצאים מוקדם, איך רק אנחנו קורסים תחת הנטל.

תומפסון מזכירה שה"תובנה" שכולם עצלנים חוץ מאתנו היא לא יותר מאשר דעתנו הסובייקטיבית, וכאן מתחילה הבעיה. רצוי להכיר בכך שהתובנה אינה קשורה למציאות. ברגע שאנחנו מתחילים לשאול את עצמנו שאלות על בטלנותם לכאורה של חברינו לעבודה, אנחנו הופכים ל- sludgersומזה כדאי להימנע.

במקומות עבודה שבהם התוצאות חשובות ולא כמות השעות שבהן אנחנו מונחים על הכיסא, לסלאדג' יש השפעה הרסנית על התרבות במקום העבודה. "סלאדג' גורם לאנשים לחוש אשמים, כעוסים, מתוחים, חרדים ומתגוננים," אמרה תומפסון בראיון לאתר האמריקאי Government Executive. "זה גורם לאנשים להרגיש קטנים ושאין להם קשר לתוצאות. זה עניין של קנאה, צרות עין וחשיבה שמשהו אינו הוגן." דוגמה לביטוי סלאדג': "לאנשים עם ילדים יש חיים קלים – תמיד יש להם תרוץ נוח לצאת מוקדם." או: "תראו אותו, עוזב מוקדם גם היום. הייתם מאמינים שהוא מקבל קידום?"

שלושה סוגי סלאדג'

על פי תומפסון, יש בארגונים שלושה סוגי סלאדג': 

1. סלאדג' מצטדק – הצדקה לאופן שבו אתה מעביר את הזמן כאשר מישהו אחר מקנא-שופט אותך. למשל דיאלוג כזה:

סלאדג'ר: "שמתי לב שרק הגעת. למה באת באיחור של שעה?"

אתם: "בדרך כלל אני לא מגיע/ה כל כך מאוחר, אבל הילדה שלי הייתה חולה הבוקר ואני מתכוונ/ת להישאר עד מאוחר כדי לפצות על כך."

הפיתרון: לא לענות לסלאדג'ר בתירוץ, זה רק יעודד אותו להמשיך כך בעתיד. כדי למנוע מעצמכם סלאדג', פשוט ברכו את הסלאדג'ר בבוקר טוב ושאלו בנימוס אם יש משהו שהוא צריך מכם.

2. ציפייה לסלאדג' – הנטייה לספר לאחרים מיוזמתכם כיצד אתם מנצלים את הזמן. למשל, לשלוח לכל העמיתים דוא"ל שמעדכן שאתם יוצאים לטיפול שיניים על מנת שאף אחד לא ישאל לאן אתם הולכים כאשר תצאו מהמשרד. הפיתרון: אם אתם מוצאים את עצמכם מכינים צידוק מראש – אל תשתמשו בו. אם מישהו שואל לאן ולמה אתם הולכים, שאלו אותו אם יש משהו שאתם יכולים לעזור בו לפני שתעזבו. אם ביצעתם את המטלות שלכם, אל תחושו מחויבים להישאר בעבודה רק כדי לקבל על זה "נקודות".

3. קנוניית סלאדג' – לדבר מאחורי גבו של מישהו על הדרך שבה הוא מנצל את הזמן. למשל, בכל פעם ששני עובדים מרכלים על ניצול הזמן של עובד שלישי. זה מצב קצת בעייתי שעלול להחזיר אתכם בתחושה לימי התיכון, אומרת תומפסון. מצד אחד אתם לא רוצים לכלכלך על האדם השלישי, מצד שני אתם חוששים שכאשר תפנו את הגב אתם תהפכו לנושא השיחה, ולא במובן החיובי. פיתרון: להניח את החששות האלה בצד. אם מישהו מתחיל לדבר איתכם על עד כמה שדני עצלן, התגובה שלכם צריכה להיות משהו כמו: "יש משהו שאתה זקוק לו מדני?" ואפשר להוסיף, "שלח לו דוא"ל אם אתה צריך משהו, לי אין שום בעיה לקבל ממנו מה שאני צריך." אולי לא תצאו הילדים הכי מגניבים במשרד, אבל לפחות תחלצו את עצמכם מבוצת הסלאדג'.

במקומות עבודה שבהם האיכות נמדדת בתוצאות ולא בכמות שעות הנוכחות, לא רק שאין היגיון בסלאדג', אלא שהוא כרוך גם בנזק לאווירה במשרד, ואווירה עכורה אינה תורמת להישגיו של איש.