משרדים מעוצבים
פגשתם פעם עובד חברה בפארק שעשועים או אפילו בסופר מרקט ביום שישי בצהריים ולא זיהיתם אותו לרגע? פגשת פעם עמית בתערוכת צילומים או מרתון והתפלאתם שהוא בכלל רץ?
כמה פעמים יצא לכם לפגוש עובד מחוץ לסביבת העבודה ולגלות בן אדם חדש / אחר שכלל לא הכרתם?
סביבת העבודה התעשייתית יוצרת איזשהו חיץ בין האדם האמיתי לבין האדם העובד. זה לא בא לידי ביטוי רק במלתחה (בגדי עבודה לעומת בגדי יום יום) זה בא לידי ביטוי בדפוסי התנהגות והתנהלות. עד כדי כך שלעתים ביום כיף, ערב חברה או מפגש בלתי צפוי עם עובד חברה, נראה כאילו אנו עומדים מול אדם זר שמעולם לא פגשנו.
אתר משאבי האנוש Business Management Daily פרסם כי את בריאן ווקר, מנכ"ל חברת הריהוט והציוד המשרדי Herman Miller , הטרידה מאוד הידיעה שהוא אינו מכיר את העובדים שלו כי הם לא מביאים את עצמם לעבודה "באופן מלא". ידיעה זו הובילה אותו לשנות את התפישה הניהולית שלו ולפתח מדיניות חדשה שנקראת: להביא את כל העובד לעבודה.
הנרי פורד אמר פעם לעובדים שלו: "תביאו את הידיים שלכם לעבודה, את כל היתר תשאירו בבית". בשוק העבודה "הישן" שבו העובדים ביצעו בעיקר פעולות טכניות/ מכניות/ פיזיות פשוטות, עבודות יצרניות שלא דרשו מעבר לביצוע משימות במיומנות ובדיוק, זו הייתה סיסמה נכונה.
מבחינתו של בריאן ווקר לסיסמא הזו אין מקום בשוק העבודה של ימינו, להיפך. ארגון שרוצה להצליח חייב להזמין את העובד כולו למקום העבודה. היות שמכונות מבצעות משימות מכניות בצורה שוטפת, האדם מביא עמו את הכישורים, היכולות, הרעיונות, השאיפות ואת צורת ההסתכלות הייחודית שלו.
הארגון כבר לא יכול לומר לעובד: "בוא לעבודה, תביא את הידיים שלך ואת כל השאר תשאיר בבית". נהפוך הוא. הארגון חייב להזמין את כל העובד ולאפשר לו להיות הוא עצמו.
אז איך יוצרים סביבת עבודה שבה האדם מרגיש עצמו?
בחברת Herman Miller שבה מועסקים 5,700 עובדים, נבנו קבוצות מיקוד שבהן לוקחים חלק מהעובדים המייצגים מחלקות ואגפים שונים לרוחב הארגון. המטרה של כל קבוצה הינה להעלות רעיונות, להביע דעה ולנתח יחד את סביבת העבודה הקיימת מול הרצויה כדי לראות איך יוצרים סביבת עבודה נוחה וטבעית לעובדים עד כמה שניתן. נקודת המוצא היא שככל שעובד חש יותר באלמנטים הטבעיים שלו, כך הוא יכול להביא יותר מעצמו לארגון.
כאשר נשאל מהיכן קיבל את ההשראה לתפישה הניהולית שלו, ווקר סיפר כי אביו, שניהל את החברה לפניו, סיפר לו סיפור: כאשר אחד העובדים הוותיקים בחברה הלך לעולמו, האב (שניהל את החברה באותה עת) הגיעה לביתו של המנוח כדי לנחם את האלמנה. רק במעמד זה לפתע התחוור לו כי העובד נהג לכתוב שירה. זו הייתה תגלית מפתיעה שגרמה למנהל החברה להבין עד כמה הוא לא מכיר באמת את העובדים שלו מחוץ לעבודה. לצד ההבנה שהוא כמנהל אינו מכיר את העובדים שלו וזה אומר שהוא לא באמת מודע לכישורים שלהם, לאהבות שלהם, לרצונות שלהם וליכולות הרבות שלהם מעבר להגדרות תפקיד פשוטות.
זו הייתה נקודת מפנה עבור החברה ומשם התפתחה תפישת העובד כאדם שלם, אדם שיש לו הרבה מאוד מרכיבים אישיותיים, כישורים, יכולות, קשרים, נטיות ורצונות. את כל אלה ניתן (וחשוב) לשלב בעבודה כי מהמקומות האלה באים רעיונות חדשים, תפישות מעניינות, פתרונות יצירתיים… אם אותו עובד שכותב שירים היה מרגיש מספיק בנוח או מספיק "עצמו" במקום העבודה, יתכן שהיה אפשר למצוא לו או לייצר עבורו תפקידים יצירתיים ועל ידי כך להגביר את העניין שלו והמחויבות שלו לעבודה. מנגד, איזה ארגון אינו זקוק לאדם יצירתי בעל חוש כתיבה מפותח?
היות שהרמן מילר הינה חברה העוסקת בפתרונות ריהוט ואבזור משרדים, היא מיישמת את תפישת "מקום העבודה כבית" דרך פתרונות עיצוב, ריהוט, אבזור וסידור סביבות עבודה, כך שיאפשרו לעובד להרגיש כמה שיותר בסביבה הטבעית שלו על מנת שיבוא לעבודה כשהוא מביא את כולו ולא רק את זוג הידיים שלו.
