לא משנה עם איזה עובד תשוחחו, זה שמנקה את המסדרונות או החשב הכלכלי של תאגיד נפט מהמובילים בעולם. כל אחד מהם ישתמש במונחים מהעולם הרגשי. "אני שונא את הבוס שלי", "אני מתה על איריס משיווק". אף אחד לא משאיר את הרגשות מחוץ לבניין כשהוא מגיע בבוקר לעבודה. יש עובדים שנראה על פניו שבעבודה הם חשים פרץ עצום יותר של רגשות (חיוביים או שליליים) היות שהעבודה תופסת לנו את מרבית היום והיא מהווה פרמטר כל כך מרכזי בחיינו. אז מה הפלא שאנשים כל כך אמוציונליים ומה הפלא שמנהלים בארגון רוצים (וצריכים) להניע את הרגש החיובי ולמנוע (בכל מחיר) את הרגש השלילי?
להבדיל ממה שאומרים לכם בקומדיות הרומנטיות ובניגוד לכל הסלוגנים והשירים הקיטשיים, אהבה לעמית או מנהל היא לא סתם רגש / חיבור / זרם כימי. זה רגש שמחובר מאוד למציאות האובייקטיבית, למה שאתם עושים או לא עושים, אומרים או לא אומרים, נותנים או לא נותנים, בכל יום, בכל שעה. אהבה לא תבוא סתם כך. העובדים שלכם לא יחלפו על פניכם במסדרון ויחושו פרץ של התרגשות ממבט ראשון… גם שנאה מאידך לא "פורצת" סתם כך. מדובר ברגשות שאותם אפשר להדליק ולכבות. רגש לילי אפשר להדליק בשבריר שנייה. רגש חיובי, טוב זה כבר עבודה קשה!
אז איך תגרמו לעובדים שלכם לאהוב אתכם כמנהלים?
- היו ערניים לאירועים הגדולים והמשמעותיים ביותר בחיי העובדים. החוק מחייב מעסיק לתת איקס ימי חופשה לעובד שאיבד קרוב מדרגה ראשונה לצורך שבעה ואיקס ימי היעדרות לעובדת לאחר לידה… זה החוק. העובדים מצפים מכם שתכירו את החוק ותעבדו בהתאם להוראותיו אבל זה לא מספיק. העובדים מצפים שתעשו בשבילם יותר. באירועים החשובים באמת בחיי העובדים, אלא שנחרתים בזיכרונם, אירועים כמו: נישואים, לידה, אובדן בן משפחה, מחלה, תאונה וכיו"ב, שם העובדים מצפים שהמנהלים שלהם יעשו משהו משמעותי. זה לא חייב התבטא בצ'קים עם הרבה ספרות, זה לא בהכרח אומר חופשות ארוכות ללא תאריך חזרה… אבל העובדים מצפים מהמנהל לצאת מהקומפורט-זון שלו ולהתייצב לצד העובד. באמת לשמוח בשמחתו ובאמת להשתתף בצערו ולעשות – מעל ומעבר – כדי לשמח / לתמוך / להקל על העובד ובני משפחתו / לייצר פתרון הולם למצב חירום… כשמנהל בוחר לצאת מגדרו למען עובד שעובר אירוע נדיר, לא רק אותו עובד אלא כלל העובדים והמנהלים בארגון מתרשמים מההתנהגות שלו (או מתאכזבים מהיעדר המחוות שלו).
- התחברו לצד האנושי של העובדים. זו לא קלישאה, זה באמת עובד. עודדו את העובדים שלכם לספר על בני משפחה, חברים ותחביבים. אפשרו להם להביא את האנשים שלהם לאירוע חברה. עודדו אותם להביא למשרד תמונות של בני משפחה, תמונות מהחתונה, תמונות של הכלבים… ולפזר אותם על השולחן, על הקיר במשרד. מאידך, עשו זאת גם אתם בעצמכם. שתפו את העובדים בסיפורים על המשפחה שלכם, תלו תמונות של הילדים במשרד, הביאו את הילדים ובני הזוג שלכם לסיור והציגו בפניהם הם העובדים (עד אחרון העובדים). מחקרים מראים שלאדם קשה יותר לשנוא אדם (שאיתו יש לו תחרות מקצועית או מחלוקת בנושא עבודה) כשהוא חושב על אותו "אויב" כעל אבא של ילד קטן, בעל של מישהי או בן דואג להורים חולים. הפנייה לצד האנושי של העובדים וחשיפת הצד האנושי שלכם כמנהלים – מכניסה את שני הצדדים למקום שהוא "רגיש" יחסית. הוא נראה לעתים לא נכון, לא אמיתי (לא קשור) בשוק העבודה המנוכר של ימינו. אבל זה בדיוק הכלי שממיס את הקרח ודווקא היום, כששוק העבודה הוא מנוכר מאי פעם, יש מקום לילדות עם קוקיות וכלבים שמקשקשים בזנב בתמונה מהפיקניק המשפחתי.
- הפתיעו את העובדים שלכם במוכנות שלכם להפשיל שרוולים מדי פעם ולבוא לעבוד יחד איתם. הציעו להם עזרה והיו מוכנים לעשות, ולו פעם אחת, את מה שהם מתקשים או מתעבים לעשות. כשמנהל יורד למטה לשטח, למפעל, לחנות או למוקד התמיכה, והוא מתחיל לטפל בבעיות, לסייע ללקוחות או להרים ארגזים – הוא מראה לעובדים שלו שגם הוא התחיל מלמטה. שגם הוא עובד לפני שהוא מנהל. כמובן שיש להיזהר שלא לעשות לסייע לעובדים בצורה צינית, כך לצורך תרגיל יחצ"ני (כשכתב כלכלי מתלווה אליכם לצורך כתבה) או כשאתם מנסים לקדם את עצמכם לתפקיד הבא או מנסים לקדם איזה שהיא יוזמה שלכם… היציאה לשטח צריכה להיות ספונטנית, נטולת אינטרסים ובעת הצורך האמתי בכוח אדם או במישהו שיבין ש-ק-ש-ה לעובדים!
- בקשו מהעובדים עזרה. ברור שמנהל אומר לעובד מה לעשות ועובד עושה את מה שהמנהל אמר… אף ארגון לא היה מתקיים יממה אחת ללא אותו סדר בסיסי אבל… אפשר וחשוב להציג את הסיטואציה כבקשת עזרה, קריאה לתמיכה, בקשה לרעיון חדש או עידוד. כן, גם מנהל ואפילו בכיר, עד כדי מנכ"ל, יכול לגשת לעובד ולבקש ממנו עזרה. זה יוצר מחויבות, מעורר אמפתיה בקרב העובד ומטשטש את הגבולות החדים שההיררכיה הארגונית יוצרת. בשורה התחתונה, בקשת עזרה, תמיכה או רק עצה מעובד יכולה לייצר את הרגש הבסיסי הזה שכולנו כל כך כמהים (להרגיש ושירגישו כלפינו) – אהבה.
