שלי בלוך, סמנכ"ל משאבים גלובליים ואסטרטגיה בוויסוניק טייקו (המפתחת ומייצרת מערכות טכנולוגיות) תשתתף בפאנל סמנכ"לי משאבי אנוש במסגרת כנס משאבי אנוש 2013 שיתקיים ב-12 בנובמבר במלון כפר המכבייה. בראיון זה שערכנו איתה לפני הכנס היא מספרת לנו מעט על השנה שעברה ויסוניק לאחר המיזוג, על הפרויקט הראשי שהיא מובילה בארגון, על מקורות ההשארה ועל האני מאמין שלה.
איזה פרויקט משמעותי בחרת להציג בכנס ומדוע בחרת להתמקד בו?
שלי בלוך: מה שהנחה את מחלקת משאבי אנוש שלנו השנה, כאמור שנה אחרי מיזוג מוצלח, זה התאמת המערכת לעולם של מורכבות (קומפלקסיטי). במשך 3 שנים התנהלנו ב'מוד' של התאמה לחברה חדשה במסגרת המיזוג. במהלך שלוש השנים הללו התרכזנו בעיקר בלמידת תהליכים חדשים.
כעת, בשנת 2013 ויסוניק טייקו עומדת על הרגליים ומתמודדת עם המורכבות של טכנולוגיה וערוצי שיווק שזזים בקצב תמידי. אנחנו מנהלים סיכונים בטווח מידי. אם בעבר ניהלנו סיכונים בטווחים של שנה עד שלוש שנים, כדי לא להגיע למצב של התמודדות עם שינוי קריטי, היום אין לנו את הפריווילגיה הזו. היום אנחנו צריכים לצפות את הרבעון הבא ועל פיו לתכנן את השנה הבאה.
כיצד באה המורכבות הזו לידי ביטוי באופן ההתנהלות שלך בפועל?
שלי בלוך: אני מביטה על שלושת הקטגוריות של משאבי אנוש – (1) גיוס עובדים (2) הדרכה ופיתוח ארגוני (3) עולם הרווחה, ורואה את השינויים בכל פונקציה:
1. בתחום גיוס עובדים: בעבר גייסנו אנשים למטרה או פרויקט ספציפי. כיום אני צדה כישרונות למשהו לאו דווקא ספציפי. אני לא מחפשת אחר כישרון למשימה מסוימת. אני רוצה להקיף את עצמי בכישרונות כך שכשהשינוי יגיע – לי יהיה אדם אדפטבילי ויצירתי שיוכל ללמוד ואף להוביל.
2. בהדרכה ופיתוח ארגוני: עברתי מהפך בתחום ההדרכה בעקבות השינויים. במקום להכשיר אנשים למיומנות מסוימת ולתת להם כלים למשימה או מטרה, אני מונעת מחשיבה על חדשנות, יזמות, יכולת חבירה לתרבויות ולאומים שונים. הלא ידוע הוא הידוע שלי. אני לא יודעת אם הבסיס הבא יהיה בתל חי או בוויאטנם. אני לא אעסוק בלימודי עברית או לחלופין צרפתית (השפה המדוברת בוויאטנם) אבל אני ארצה שהעובדים שלי ידעו לשתף פעולה.
3. ברווחה: גם שם ברמה התקציבית אני לא יודעת ולא מנסה לנבא מה יהיה. יכול להיות שמה שיהיה נכון זה להוציא את כל העובדים יחד, באותו תאריך, לנופש בבית מלון. יכול להיות שנקבל החלטה לעשות פעילות רווחה בצורה לוקאלית. אני משריינת תקציבים לכל האפשרויות.
הארגון עבר מהפך של 180 מעלות. הייתה תחושה שבזמן המיזוג עובדים קשה ואחר כך… אבל אנחנו באחר כך ובאחר כך ממש לא נחים. אנחנו כבר ביום שאחרי ואני ערוכה ודרוכה עם תוכניות לפיתוח ארגוני במטרה לעודד יזמות, חדשנות למידה מהירה. במקביל אני צדה אחר אנשים יזמים וחדשניים. אנחנו זזים ומתעדכנים תוך כדי תנועה.
האם מחלקת משאבי אנוש בוויסוניק עברה שינוי מהותי בשנה האחרונה בעקבות המיזוג והשינויים ביום שאחרי?
שלי בלוך: ברמת המאקרו וגם בתוך האגפים במשאבי אנוש עברנו שינוי. היינו ארגון קצת מטריציוני ועברנו לארגון מטרציוני מובהק. לכל עובד יש מספר מנהלים מקצועיים, מנהל ישיר ובנוסף הוא משתייך לכמה קבוצות.
בעולם מורכב המטריצה היא הכלי הבסיסי והראשוני להתמודדות. אני זוכרת שכשרציתי ללמוד על המבנה המטריציוני לא היה לי כל כך ממי. היה לי קשה למצוא ארגון מטריציוני שיוכל להרצות וללמד את הנושא. כיום אנחנו הדוגמה לארגון מטריציוני. ארגונים בארץ באים ללמוד מאיתנו.
מהו היתרון הגדול בלהיות ארגון מטריציוני?
שלי בלוך: המטריציוניות נתנה מענה לדברים שנאלצתי לוותר עליהם. אם לפני 5 שנים ידענו לחתום על תוכנית 3 שנים קדימה, אז לעובדים היה ביטחון תעסוקתי 3 שנים. היום אנחנו לא יכולים לתכנן 3 שנים קדימה אז כביכול לעובדים אין ביטחון הולם – אך היום אני מצליחה לספק ביטחון תעסוקתי לכל עובד בזכות המודל המטריציוני. היות שלא כל הביצים מונחות בסל אחד. כך לדוגמה, אם עובד מעורב בפרויקט עם גרמניה והפרויקט נסגר, העובד מאבד את הביטחון. אולם אם העובד משתייך לקבוצה העובדת על פרויקט מול גרמניה אבל הוא גם חלק מפרויקט עם צרפת וישראל, אם פרויקט אחת נעצר או נחלש, יש לו עדיין רשת ביטחון בזכות הפרויקטים הנוספים.
המסר שלי לקהילת משאבי אנוש הוא פשוט: כשמתמודדים עם קומפלקס (ואין ברירה אלא להתמודד) החכמה היא לחבק ולא לברוח. העולם לא שאל אותי לאן ללכת. העולם הפך להיות יותר מורכב ואני צריכה להכיר במורכבות הזו, לחבק אותה ולדעת להיות מסוגלת לצמוח בתנאים האלה.
מהם מקורות ההשראה שלך?
שלי בלוך: אני בן אדם אינטגרטיבי שלא רואה לנכון להפריד בין עבודה, מוזיקה, חברים, משפחה. לא מאמינה שאדם יכול להיות קר בעבודה וחם בבית. אין לי ספק שמי שאני בחיים הפרטיים זה מי שאני בעבודה. בשבת טיילתי בתל אביב וראיתי שלטים על צעדת אתנ"ה לקידות הספורט הנשי בישראל. כמי שאחראית על קידום נשים בארגון ראיתי אותנו לוקחות חלק בצעדה עם החולצה של ויסוניק. ישבתי במסעדה עם חברים ושיתפתי אותם ואז אחד הסועדים בקבוצה אמר שהוא יוכל לחבר אותי למישהו ממיקרוסופט… העולמות שלי משתלבים. אני לא חולמת בלילה על עבודה מתוך מצוקה. אני חולמת גם על עבודה (וגם על הבן שלי ושאר בני המשפחה כמובן) כי מעניין אותי אם הפרויקט באנגליה הצליח. אני שחקנית נשמה. ויסוניק טייקו היא באמת משפחה. יש לי משפחת חברים, יש לי משפחה מורחבת, יש לי משפחת עבודה. כל העולמות משלימים ומפרים אחד את השני.
אני שואבת השראה מארווין יאלון, סופר ופילוסוף. הוא הביא לארגון תפישת עולם שלפיה כל מה שמזין את חיינו (כגון ספרות, מוזיקה, פילוסופיה) זאת ההזנה שאנו צריכים להביא לארגון כמשאבי אנוש.
בהיותי אדם סקרן וחדור רצון ללמוד ולהשתפר, אני כל הזמן מנסה להביא ולתרגם ידע. הייתי בחו"ל בחופשה פרטית וחשבתי" 'אולי נביא לכאן עובד מצטיין?'. הייתי בשייט וראיתי איך מנהל עובד מול צוות העובדים על הסיפון ומיד התחלתי לרשום דגשים.
מקור השראה נוסף הוא קהילת משאבי אנוש. אני חברה בהתאגדויות השונות, חברה בנטוורקס, מחליפה ידע ודעות עם אנשי הקהילה אבל לא רק עם אנשי משאבי אנוש. אני מאמינה שאסור לנו להגביל את עצמנו להזנה בתחום אחד, אסור להיסגר. אני תמיד שמחה לקלוט לצוות שלי אנשים עם מיומנויות שונות. אנשים שעשו הסבה, התחילו בגיל מאוחר, הגיעו מארגונים שונים. אני מחפשת ורסטיליות, רעיונות, דעות, ניסיון שונה. אלה המיומנויות הטובות ביותר. אם הייתי ממונה על פרויקט של הקמת צוות מאפס, לדוגמה הקמת מחלקת כספים, הייתי לוקחת אנשים עם כישורים אבל הייתי שמה לב שהם שונים. הייתי בוחרת בקפידה אנשים מעולמות תוכן שונים כדי ליצור שיח, סיעור מוחות, גיוון.
מה המסר שלך למנהלי משאבי אנוש ערב הכנס?
יש לנו את המקצוע הכי שווה בעולם! נפלה בידינו זכות ענקית להשפיע ולגעת במסלול חיים של אנשים. יש לנו מקורות אספקה וחירות לגעת בכל כך הרבה זוויות. הבשורה היא שהיום יש ביקוש לכל המגוון העצום הזה. יש מקום להביא את האני מאמין שלי משאבי אנוש.
למידע נוסף ורישום לכנס השנתי לניהול משאבי אנוש – לחץ כאן!
