עובד שתבע את מעסיקו בעבר, בין השאר בשל בעיות רפואיות, הגיש תביעה לבית הדין להטיל חיסיון על פסק הדין, משום שלטענתו, פסק הדין פוגע בחיסיון הרפואי שלו. בנוסף, פסק הדין כפי שנכתב, פוגע ביכולתו למצוא עבודה חליפית.
תביעתו של העובד נדחתה על ידי בית הדין האיזורי. העובד ערער לבית הדין הארצי, אלא שגם בית הדין הארצי לעבודה דחה את תביעתו.
בית הדין הארצי לעבודה פסק, כי בפסק הדין לא פורטו פרטים שנמצאים בליבת הזכות לפרטיות, במידה המצדיקה את איסור פרסומם.
לגבי טענתו של העובד לפיה פרסום פסק הדין פוגע בפרנסתו פסק בית הדין הארצי, כי במצב המשפטי הקיים כיום, אין כל אפשרות לאסור פרסום פרטי דיון אך ורק מהטעם של פגיעה בפרנסה.
פרטי המקרה: העובד הגיש תביעה נגד מעסיקיו לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו בשירות המעסיק וסיום העסקתו.
בפסק הדין התקבלה באופן חלקי התביעה נגד מעסיק אחד ואילו התביעה נגד מעסיק שני נדחתה. כשנה לאחר המועד שבו ניתן פסק הדין, הגיש העובד בבית הדין האיזורי לעבודה בקשה למתן צו איסור פרסום, בטענה כי בפסק הדין נחשפו פרטים אודות מצבו הרפואי הפוגעים קשות בפרטיות שלו.
כמו כן טען העובד כי בפסק הדין נכתב שהוא "תובע מעסיקים סדרתי" והדבר מקשה עליו מאד למצוא עבודה ופוגע בפרנסתו ובבני משפחתו.
בית הדין האזורי לעבודה דחה את בקשת העובד לאסור את פרסום פסק הדין שניתן בעניינו ועל כן הוא הגיש ערעור.
הסיבות שבגללן דחה בית הדין האיזורי את התביעה: לדברי בית הדין, ראשית, הפגיעה בפרטיות כתוצאה מחשיפת מידע רפואי, המאפשרת לאסור את הפרסום, אינה חייבת להיות פגיעה חמורה בפרטיות ודי בפגיעה בפרטיות.
על פי הוראת סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, עוצמה "חמורה" נדרשת רק ביחס לפגיעה בפרטיות שאינה תוצאה של חשיפת מידע רפואי.
זאת, משום שההנחה היא, שחשיפת מידע רפואי, מעצם טיבו של המידע, מהווה פגיעה חמורה בפרטיות. שנית, קבלת הבקשה לאיסור פרסום הוגשה לאחר שפסק הדין כבר פורסם וזה אכן מעורר קושי מעשי לא מבוטל. ולמרות זאת, הדגיש בית הדין, מצב זה כשלעצמו, לא מהווה סיבה לדחיית הבקשה.
אם כן, למה בכל זאת נדחתה התביעה: לדברי בית הדין הארצי, במקרה הנוכחי לא נמצא כי בהחלטה נפלה טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.
הסמכות הקבועה בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, לחרוג מכלל פומביות הדיון, היא סמכות שברשות ועל פי הפסיקה יש לפרש את החריגים בצמצום.
במילים אחרות, יש מקרים שבהם גם אם יש הוכחה לכך שנגרמה פגיעה בפרטיות העובד כתוצאה מחשיפת מידע רפואי או אף פגיעה חמורה בפרטיות (שלא כתוצאה מחשיפת מידע רפואי דווקא), תהיה עדיפות לעקרון פומביות הדיון.
כך או כך, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי במקרה הנוכחי, כל שנקבע בפסק הדין הוא כי המערער סבל מלחצים, בלי לפרט במה מדובר.
נכתב כי הוא הוציא תעודת מחלה, וקיבל אישורי מחלה מסניף קופת חולים מסוים. עוד נכתב, כי הוא עבר ניתוח כחצי שנה ממועד סיום עבודתו.
לא מדובר בפרטים המצויים בליבת הזכות לפרטיות, במידה המצדיקה את איסור פרסומם. אין בפסק הדין אזכור שמות של רופאים מטפלים, וגם אם ניתן להגיע לשמותיהם בעקיפין, אין בכך כדי לפגוע בפרטיותו במידה המצדיקה את הפגיעה בעקרון החוקתי של פומביות הדיון.
אשר לטענה לפגיעה בפרנסה: ראשית, מאחר שלא הוגש ערעור על פסק הדין עצמו, הרי שטענות בנוגע להגשת תביעות קודמות, שהן טענות שבמהותן הן ערעורים על פסקי דין, אינן רלוונטיות.
בית הדין לעבודה ציין כי אין פסול בהגשת תביעות למימוש זכויות. שנית, במצב המשפטי הקיים כיום אין כל אפשרות לאסור פרסום פרטי דיון אך ורק מהטעם של פגיעה בפרנסה.
