כל תביעה אזרחית עלולה להתיישן בחלוף פרק זמן מסוים וכך גם תביעה של עובד את המעסיק. לאחר ההתיישנות, חסומה בפני העובד והמעסיק כאחד הדרך להגיש תביעה. חוק ההתיישנות קובע, כי תביעות כספיות מתיישנות לאחר שבע שנים, כל עוד הן לא קשורות למקרקעין. עם זאת, יש חוקים שיכולים להאריך או לקצר את מועד ההתיישנות. דיני העבודה קובעים במקרים מסוימים פרקי זמן קצרים יותר בכל הנוגע לתקופות ההתיישנות.
אם כן, מהי תקופת ההתיישנות בנוגע לזכויות עובדים בסיסיות:
1 פיצויי פיטורים ושכר עבודה:
תביעות בגין פיצויי פיטורים ושכר עבודה מתיישנות שבע שנים לאחר שנוצרה עילה לתביעה. במקרה שמדובר בתביעה בגין פיצויי פיטורים, עילת התביעה נוצרת מהמועד שבו המעסיק היה צריך לשלם את פיצויי הפיטורים, בסיום יחסי העבודה או בסמוך לכך.
אשר לשכר עבודה, התביעה מתיישנת לאחר שבע שנים ממועד התשלום. כלומר, עובד שזכאי להפרשי שכר לאחר 10 שנות עבודה, יוכל להגיש תביעה רק עבור שבע השנים האחרונות, משום שעל שלוש השנים הראשונות חלה התיישנות.
2 הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים:
חוק הגנת השכר קובע, כי במקרה שפיצויי פיטורים או השכר שולמו באיחור, התובע זכאי לתבוע פיצויי הלנה ממעסיקו בתוך 60 ימים מיום קבלת התשלום בפועל. בית הדין לעבודה יכול במקרים מסוימים להאריך תקופה זו ב-30 ימים נוספים בהתאם לנסיבות מיוחדות. הזכות להגיש תביעה בעקבות הלנת שכר או פיצויי פיטורים מתיישנת לאחר שנה מיום ההלנה.
על אף זאת, אם המעסיק הלין את שכר העובד או חלקו, במשך שלוש פעמים במהלך שנה רצופה, ובתוך שלוש שנים רצופות לאחר יום תשלום השכר, הרי שתקופת ההתיישנות תעמוד על שלוש השנים האמורות. חשוב לציין כי הוראות אלה לא חלות על פיצויי הלנת שכר שלגביהם חלפה תקופת התיישנות של שנה.
3 חופשה שנתית:
לכל עובד יש זכות לקבל מידי שנה מספר מסויים של ימי חופשה שנתית בתשלום. עובדים רבים כלל אינם מודעים לזכותם לימי החופשה השנתית ואף אינם מודעים לזכותם לקבל שכר עבור ימי חופשה אלה. במקרים בהם עובד לא קיבל ימי חופשה שנתית, או שלא שולם לו שכר כחוק בימים אלה, הוא יכול להגיש תביעה בעניין.
שימו לב: תביעה בגין חופשה שנתית מתיישנת בתוך שלוש שנים (לא שבע שנים). על פי החוק, חופשה שנתית אמורה להינתן לעובד בחודש האחרון של שנת העבודה אשר בעדה היא ניתנה, או במשך שנת העבודה שלאחר מכן. כמו כן, החוק מגביל את יכולתו של העובד לצבירת ימי חופשה שנתית. לאור כל זאת סוגיית ימי החופשה השנתית וניצולם היא מורכבת וכדאי להתיעץ עם עורך דין.
4 דמי הבראה:
דמי הבראה הינם תשלום שנתי שמגיע לכל עובד בישראל המועסק שנה לפחות במקום העבודה. על פי החוק, כל עוד מתקיימים בין העובד למעסיק יחסי עבודה, חלה על תביעה בגין דמי הבראה תקופת התיישנות רגילה של שבע שנים.
בתום יחסי עובד מעסיק, תקופת ההתיישנות בגין תביעה בסוגיה זו תעמוד על שנתיים בלבד. במילים אחרות, אם העובד תובע את דמי ההבראה בזמן שהוא מועסק אצל המעסיק, אז יש לו הזכות להגיש תביעה עבור שבע השנים האחרונות. לאחר סיום יחסי העבודה, על כל תביעה של דמי הבראה מעבר לשנתיים האחרונות חלה התיישנות.
5 הפרשות לפנסיה וקופות גמל:
עובד שהמעסיק שלו לא הפריש עבורו כספים לקופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות וכדומה, יכול להגיש תביעה בעניין גם לאחר תום יחסי העבודה. על פי החוק, תביעות מסוג זה מתיישנות רק לאחר שבע שנים מהמועד שבו נוצרה עילת התביעה. יצוין כי המעסיק עלול להתמודד במקרים אלה גם מול שאריו או יורשיו של העובד.
6 שוויון הזדמנויות והטרדה מינית:
עובדים רבים סובלים בתקופת העסקתם מפגיעה בשל אי שוויון כזה או אחר המוגן על ידי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. על פי סעיף 14 בחוק זה, ההתיישנות בתביעות אלה היא שלוש שנים. גם תביעות בגלל הטרדה מינית במקום העבודה מתיישנות לאחר שלוש שנים.