הספרות המחקרית מציגה קשרים מובהקים בין תפישה עצמית לבין מוטיבציה, גישה ושביעות רצון מהעבודה. אחד הממצאים העקביים הנו הקשר החיובי בין הערכה עצמית ודימוי עצמי לבין סיפוק בעבודה. כך, ככל שהערכה העצמית של העובד גבוהה יותר, גדל הסיכוי שמידת הסיפוק מהעבודה תהיה גבוהה גם היא.
עוד עולה ממחקר זה כי קיים קשר זהה גם עבור רמת הביצוע של העבודה. מסרים בנוגע לערך העצמי מהעבודה ותנאים מובנים להצלחה מנבאים ערך עצמי תעסוקתי גבוה, בעוד שערך זה קשור באופן הדוק לסיפוק מהעבודה, למחויבות לארגון, למוטיבציה וליחסי הערכה עצמית.
מושג הדימוי העצמי מתייחס לתכונות שהאדם מייחס לעצמו, בעוד שההערכה עצמית מתייחסת לערך שהאדם מקנה לאותן תכונות. כך, הערכה עצמית באה לידי ביטוי ביכולתו של אדם להתמודד עם מכשולי החיים ולחוש ראוי לאושר. מושג ההערכה העצמית מתייחס לפער אותו תופס האדם בין ציפיותיו מעצמו לבין מימושן בפועל. כך, ככל שהפער בין השניים קטן, האדם הנו בעל הערכה עצמית גבוהה יותר.
ההשפעות שיש לתפישה עצמית זו על עיצוב ההתנהגות הן רבות; יש להבחין בין דימוי עצמי ריאלי, התפישה שיש לאדם ביחס לעצמו בהווה, לבין דימוי אידיאלי, התפישה של האדם כפי שהיה רוצה לראות את עצמו. הפער בין השניים עשוי לדרבן ולהניע את האדם לעשייה. תחושה כללית של היעדר ערך עצמי מניעה את האדם להססנות בהחלטות, להימנעות מהתמודדות עם משימות הדורשות מאמץ, לחשש מכישלון ולהיעדר יוזמה.
לדימוי עצמי שלילי נלווים לעתים חרדה והיעדר כוחות פנימיים, ועל כן מוטלת על אנשי משאבי אנוש המשימה לשלב בתהליך הגיוס את הערכת רמת הדימוי והערכה העצמית של המועמדים מעבר לסט הכישורים, המיומנויות המקצועיות והניסיון, ככלי מנבא נוסף להצלחתו ולהתאמתו של המועמד לתפקיד בחברה.
השפעה סביבתית
לסביבה תפקיד חשוב בגיבוש ההתייחסות אל הגוף והדימוי העצמי. על פי המודל החברתי של דימוי גוף, קיימת טענה לפיה כדי שיתקיים דימוי גוף יש צורך בהשוואה של דימוי הגוף שלנו עם זה של האחרים. השוואה זו גורמת לנו לעקוב אחר האופנה ולהתלבש על פיה, לעשות דיאטות אינסופיות ואפילו לערוך ניתוחים פלסטיים כדי להידמות לאידיאל היופי שמכתיבה החברה.
דימוי גוף הינו חלק מהזהות העצמית, ומושפע מהדימוי העצמי הכללי של האדם. למעשה שלושה גורמים חוברים ליצירת דימוי הגוף: החשיבה, התפיסה והרגש. תחושות הגוף, מראהו, ההשוואה עם אחרים ועם אידיאליים תרבותיים בנוגע למראה הגוף, כולם משפיעים על דימוי הגוף. יש להבחין בין דימוי הגוף הפנימי, כלומר תחושות הגוף והדימוי האישי של כל אדם לאיבריו הפנימיים, לבין דימוי הגוף החיצוני, שהנו הדרך בה תופס האדם את מראהו החיצוני וכיצד הוא מעריך שאחרים רואים אותו.
הרצוי והמצוי
מחקרים הצביעו על מגוון של סיבות המשפיעות על סיפוקו האישי של אדם מעבודתו. כך הוצע, בין היתר, כי קיים קשר למרכיבי אישיות, למצבים רגשיים, למאפייני התפקיד ואף לסיבות גנטיות.
אחד המודלים המפורסמים ביותר בנושא הוא כי הסיפוק נקבע באמצעות ההלימה בין מה האדם רוצה מעבודתו לבין מה שהוא מקבל ממנה בפועל. כלומר, הסיפוק מהעבודה הינו סובייקטיבי, ונקבע באמצעות הערך הספציפי שניתן על ידי האדם לכל מרכיב בעבודתו.
מודל מאפייני התפקיד מציע כי קיימים 5 מאפיינים של תפקיד אשר יביאו לסיפוק גבוה יותר בקרב העובדים: גיוון במיומנויות, השלמת מטלות, חשיבות המטלה, עצמאות וקבלת משוב. החוקרים גורסים כי לכל אחד מן המאפיינים הללו קיים קשר חיובי עם סיפוק ומוטיבציה גבוהה במסגרת תעסוקתית.
גורמים מוטיבציוניים והיגייניים
לפי תיאוריה נוספת בנוגע לשביעות הרצון של עובדים מעבודתם, קיימים שני גורמים לשביעות רצון בעבודה אשר לכל אחד מרכיבים וסקאלה שונה. הגורמים הינם גורמים מוטיבציוניים, הכוללים סיכויי קידום, הכרה, צמיחה אישית, אחריות והישגים, לצד גורמים היגייניים הכוללים את התנאים הפיזיים, המשכורת, הביטחון בעבודה והקשרים הבינאישיים. תיאוריה זו מביאה בחשבון גם את סביבתו של העובד מעבר למאפייני המטלות עצמן.
מודל מאוחר יותר מתייחס לעיבוד מידע חברתי, וטוען כי רמת הסיפוק של האדם בכלל והעובד בפרט תלויה במסרים אותם הוא מקבל מסביבתו. המידע המתקבל מהסביבה תלוי בתוכן המסר ובזהות מוסר המידע. ככל שההתאמה בין הציפייה והערכים של האדם לבין המסר אותו הוא מקבל מסביבתו גבוהה יותר, כך יהיה האדם עובד מסופק יותר.
לרמת שביעות הרצון של העובד ישנן השלכות רבות; ככל שהעובד מסופק יותר – כך יורד הסיכוי להיעדרויות מעבודתו ולהתפטרות, וכמובן שרמת הביצוע שלו תהה גבוהה יותר. גם מחוץ למסגרת העבודה ישנן השלכות לסיפוק התעסוקתי, שכן נמצא מתאם חיובי גבוה בין סיפוק אישי מהעבודה למצב רוח ביתר שעות היום ולמצבו הבריאותי של העובד.
מאת: ד"ר דגנית ציזין-גנשר, דוקטורנטית לפסיכולוגיה ארגונית
לחצו כאן למאמרים נוספים של הכותבת
