מצוקות שלא מדברים עליהן: איך לטפל במצוקת העובד הבודד

בדידות היא רגש מכאיב ומזיק. הבדידות מוגדרת כ"מערכת מורכבת של רגשות המתרחשים כאשר הצרכים האינטימיים והחברתיים לא נפגשים כראוי". בדידות שונה מלהיות לבד. לחוות רגשות של בדידות זה קשור יותר לאיכות היחסים החברתיים של האדם ולא לכמותם.

בדידות נחקרה זמן רב בספרות הפסיכולוגית בכל הנוגע לחיי משפחה, רומנטיקה או חברה. אבל יש מעט מאוד מחקר על איך נחווית החוויה של להיות בודד במקום העבודה. ככל שהמודעות על נושא הבדידות עולה – גם תחום זה נחקר יותר ויותר. חשוב להבין בדיוק כיצד אנשים חווים בדידות בעבודתם: איך זה משפיע על העבודה שלהם? כיצד זה מעצב את היחסים שלהם עם עמיתיהם? ומה ניתן לעשות כדי לעזור לעובד בודד?

בעיית הבדידות בעבודה

ד"ר ויווק מורטי, לשעבר מנתח אמריקאי, מסביר על פי הפרסומים: המחקר שלנו, שפורסם באחרונה בכתב העת Journal of Management Journal, מגלה כי תחושת הבדידות של האדם נקשרת לביצועי עבודה נמוכים יותר. בנוסף, עובדים בודדים נתפסו על ידי עמיתיהם לעבודה כפחות נגישים ופחות מחויבים לארגון. אולם חשוב מכך, אנו מוצאים גם כי בדידות היא לא רק הבעיה של העובד הבודד; זה משפיע על העמיתים כמו גם על תוצאות הביצועים. ארגונים צריכים לקחת את הבעיה של בדידות ברצינות, הן של העובדים שלהם והן למען הארגון עצמו.

הממצאים הגיעו ממחקר שטח שכלל 672 עובדים ב -143 קבוצות עבודה ו -114 מנהלים. עובדים ומנהלים אלה עבדו גם עבור חברה פרטית למטרות רווח או בתחום העירוני של ממשלת מטרופולין של חוף מערב ארה"ב של כ- 120,000 אנשים. בכל מדגם היה מגוון תעסוקתי רחב. נסקרו 88 תפקידים שונים בעירייה, כולל פקידים, נהגי משאיות, מנהלים, מהנדסים, שוטרים ורבים אחרים. החברה הפרטית היא ספק שירות וייצור, עם למעלה מ -41 משרות שונות, כולל מנהלי פרויקטים, מומחי חשבונאות, מפקחים, עוזרי אדמיניסטרציה ומפעילי חומרים. הנתונים הגיעו ממספר מקורות: יש לנו נתונים מהעובדים לגבי רמת הבדידות בעבודה שלהם, נתונים מעמיתיהם על מידת הנגישות שלהם ודירוגי ביצוע העבודה של הממונה עליהם.

באופן כללי, נמצא כי עובדים בודדים נוטים לבודד את עצמם, מרגישים פחות מחוברים לארגון שלהם בכללותם, ונצפים על ידי עמיתים כיותר רחוקים ופחות נגישים בענייני עבודה ועניינים אישיים.

ממצאים אלה מוסיפים לספרות המחקרית ומראים כי התנהגותם של אנשים בודדים היא בעלת השפעה של הגדלת בדידותם. במילים אחרות, למרות שהאדם יכול לרצות נואשות להתחבר עם אחרים, הוא רואה את הסביבה שלו מאיימת ולכן נמצא על המשמר ורגיש יתר על המידה לתגובות של אחרים. כאשר זה קורה, העובדים הופכים פחות – ולא יותר – נגיש לעמיתים, ובכך הם מנציחים מחזור קשה שבו הבדידות מובילה. כתוצאה מכך, אנשים בודדים נוטים יותר להתרחק.

התוצאות של המחקר מראות גם כי העובדים הבודדים מרגישים פחות מחויבים לארגון שלהם באופן כללי, ומציעות שכאשר הרגשות השליליים שולטים, עובדים בודדים מחליטים שקשרים מסוימים אינם שווים את המאמץ. החלטה זו מרחיבה את עצמה למעגלים הולכים וגדלים של קשרים פוטנציאליים בתוך הארגון. כאשר קשרים חברתיים מתחילים להתפורר בקרב עמיתים, הנכונות לתקשר ולשתף פעולה על בסיס תחושות של אמון, מתפוררת. וכאשר העבודה תלויה ביחסים אלו, צוותים שלמים ואפילו מחלקות יכולות לסבול. בדרך זו, בדידות היא לא רק לגבי אנשים בודדים; היא משפיעה על הקבוצה ועל הארגון כולו.

למרבה המזל, יש פתרונות. אם ארגונים יכולים לספק תמיכה בזמן ובאופן יעיל עובדים בודדים, הם יכולים לעזור לשבור את המעגל השלילי של בדידות במקום העבודה. חוקרים מצאו שההתערבויות היעילות ביותר הן אלה המתמקדות בקוגניציות חברתיות לא-הולמות, כגון תפיסות מוטות שליליות יותר של אנשים לגבי האופן שבו הם נתפסים או עד כמה הם אמינים. אנשים בודדים הוכיחו גם תועלת רבה מתוכניות התערבות המתמקדות בהבהרת צרכי המשתתפים בידידות, בניתוח הרשתות החברתיות הקיימות, בקביעת מטרות הידידות ופיתוח אסטרטגיות להשגת מטרות אלו.