לפני עשור ערך העיתון ניו יורק טיימס מחקר שבחן את אמינות קורות החיים אותם נוהגים מועמדים לעבודה לשלוח .89% מכלל המועמדים ציינו שהם "מעגלים פינות". לעומתם, 49% מכלל המראיינים ציינו שהם ערים לעובדה הזו.
הפער בין מידת האמון הנמוכה של המועמדים לבין מידת האמון הגבוהה יחסית של המראיינים חיזק אז באופן אירוני את ההיגיון שב"עיגול פינות". עשור לאחר מכן מתברר כי התוצאות שונות לחלוטין. 82% מכלל המועמדים מציינים עכשיו כי הם מודעים לעובדה שמרבית המראיינים מודעים לתופעת עיגול הפינות – מה שמצמצם בהרבה את התופעה.
תוצאות הסקר האחרון מלמדות כי רק 17% מכלל המועמדים מזייפים את מרבית הנתונים בקורות החיים, 70% ציינו כי הם לא מדייקים בחלק מהנתונים ואילו 13% התגלו כדוברי אמת…
עורכי המחקר לא הסתפקו רק במדידת אחוז השקרנים אלא גם בדקו באלו דרכים נוקטים מנהלי משאבי אנוש כדי להתמודד עם התופעה. על פי התוצאות, 47% מהם פונים אל הממליצים, 30% מייחסים חשיבות גבוהה לתהליך הראיון האישי עצמו. 17% בוחרים לאמת פרטים אחדים מתוך קורות החיים כאמת מידה לאמינות המועמד (ציוני הגמר באוניברסיטה וכד'), 4% מבקשים מהמרואיין להביא עמו עבודות אותן כתב במהלך הלימודים באוניברסיטה, 2% מבקשים מהמרואיין לעבור חלק מהבחינות במהלך הראיון.
החוקרים החרוצים גם בדקו מה קורה אם המעסיק מגלה, לאחר ששכר את העובד, כי זה לא בדיוק דייק במשלוח קורות החיים. 68% מהחברות הגדולות כך מתברר, עוברות לסדר היום על התגלית הזו. ככלות הכול, הן כבר שכרו את העובד ועתה ניתן להעריך את הביצועים שלו על סמך העובדה בפועל. בחברות קטנות יותר רק 50% מהמעסיקים עוברים לסדר היום על התרמית- גם המסקנה הזו די ברורה: בחברה קטנה הקשר הדוק יותר ועדיף להימנע מקשר יומיומי עם שקרן. בסך הכול רק 29% ציינו כי עיגול פינות בקורות החיים, זו עבירה חמורה עד כדי כך שלא ניתן לעבור לסדר היום אם נתגלתה.
