שלא כמו במקרים של תאונת עבודה, פגיעת עבודה או מחלה תעסוקתית הינם מקרים קשים יותר להוכחה שכן הידרדרות מצבו הבריאותי של העבודה בשל תנאי עבודתו היום יומיים הינה הליך ארוך ולעתים קיימים גורמים נוספים אשר אינם קשורים למקום העבודה ו/או למקצוע המהווים אף הם מניע. הפסיקה שלפנינו משקפת את יחסו של בית הדין לעבודה לסוגיה זו.
חקלאי שעבד במשק חקלאי כשכיר לקה במחלת ריאות קשה ופוטר מעבודתו. כחלק מעבודתו הוא היה אחראי על הדברה של שטח בגודל של כ-3000 דונם וחלק מעבודתו כללה הדברה אינטנסיבית של השטח בחומרי הדברה רעילים הכוללים חומרים כימיקליים וזרחניים.
בתביעה שהגיש העובד כנגד המוסד לביטוח לאומי הוא טען שמרבית חומרי ההדברה שבהם השתמש הינם חומרים רעילים, אסורים למגע ולנשימה. למרות הסכנה הכרוכה במגע עם חומרי אלה, העובד נאלץ לפתוח אריזות, למהול את החומרים, לבצע את הריסוס ולהסתובב בשטח שזה עתה רוסס. פעילות שגרתית זו, פעם אחר פעם, הובילה להרעה מידית ומשמעותית בבריאותו. העובד אף הוסיף וטען כי טרם פיטוריו חלה הידרדרות במצבו הבריאותי שכן בכל פעם שבא במגע עם חומרי ההדברה – הוא לקה מיד בהתקף נשימתי.
העובד פנה למוסד לביטוח לאומי כדי שזה יכיר בו כנפגע תאונת עבודה אולם תביעתו נדחתה ולכן העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כנגד המוסד.
בחוות הדעת שמסר מומחה מטעם בית הדין נקבע כי העובד סובל משיתוק הסרעפת הימנית ומדום נשימה בשינה אולם – חלק מהתופעות שמהן סבל העובד קשורות לעובדה שהוא נהג לעשן בעבר.
הדוח הרפואי קבע כי ישנה סבירות ששיתוק הסרעפת הינה תוצאה של החשיפה לחומרי ההדברה הרעילים. יחד עם זאת, צוין בדוח כי לא ניתן לקבוע בבירור מהי מידת הקשר בין הפגיעה בסרעפת לבין החשיפה לחומרים רעילים.
על פי חוות הדעת, ניתן לקבוע קשר ישיר וסיבתי בין תנאי העבודה של החקלאי לבין הפגיעה הנשימתית בוודאות של כ-20%. העובד טען מצדו שזה מספיק בשביל להיחשב פגיעת עבודה. המוסד לביטוח לאומי טען מנגד כי כל עוד העובד לא מצליח להוכיח שהפגיעה שלו היא תוצאה של תנאי העבודה – בוודאות של 50% ומעלה – לא ניתן להכיר במצבו.
בית הדין לעבודה פסק: די בכך שהחשיפה לחומרי ההדברה תרמה ב- 20% לפגיעה בדרכי הנשימה של העובד בכדי להוכיח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לפגיעה במצבו הבריאותי.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה, ד"ר אריאלה גילצר-כץ, פסקה לטובת העובד לאחר שקיבלה טענת העובד לפיה: הפרשנות הנכונה לדברי המומחה הינה שקיימת סבירות לקשר סיבתי בין מחלת הריאות לחשיפה לחומרי הדברה, במידה שווה לגורמים אחרים שעלולים היו לגרום לה.
בית הדין לעבודה פסק כי די בהוכחת קשר סיבתי בוודאות של 20% בין תנאי העבודה למחלה, כדי להוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש. הספק שהביע המומחה באשר לקשר הסיבתי, קבעה השופטת, אין בו כדי לדחות את התביעה, שהרי מאחר שמדובר בתחום הביטחון הסוציאלי, ולאור העובדה כי המומחה קבע כי ישנה סבירות לקשר סיבתי – יש לפרש את החוק לטובת המבוטח.
משפסק בית הדין לעבודה לטובת העובד, נקבע שעל המוסד לביטוח לאומי להכיר בו כמי שלקה במחלת עבודה ולשלם את הקצבה הנהוגה במקרה זה. כמו כן, בית הדין חייב את המוסד לביטוח לאומי בהוצאות משפט בך 500 ש"ח והוצאות שכר טרחת עורך דין בסך 3000 ש"ח.
חשוב כי מנהלי משאבי אנוש יכירו מקרים מסוג זה בשביל שיוכלו להוריד עול מהארגון ולהטיב עם העובדים.
ניתן יהיה ללמוד עוד על הפסיקות האחרונות בתחום דיני העבודה בכנס שנערוך בנושא.
למידע נוסף על כנס דיני עבודה – לחץ כאן!
