סכנה לעובד ציבור
במחקר על אלימות במקום העבודה בשנים 1994 עד 2011 בארצות הברית, נמצא שהעובדים במשרות ממשלתיות חשופים פי שלושה יותר מעובדים במגזרים אחרים לאלימות. למרבה הצער זה לא מפתיע גם לאור המצב בישראל, שבו שומעים לעיתים קרובות מדי על מקרי אלימות נגד אנשי צוותים רפואיים, עובדים סוציאלים ומורים בבתי ספר.
על פי המחקר, שבוצע על ידי המחלקה לסטטיסטיקה במשרד המשפטים האמריקאי, 18 מתוך 1,000 עובדים במגזר הציבורי חוו תקיפות "לא-קטלניות" לעומת 5 עובדים מתוך 1,000 במגזר הפרטי. מרבית התקיפות כוונו נגד אנשים שעוסקים באכיפת החוק או נגד אנשי ביטחון. תקיפות אלה מהוות 56 אחוזים מהתקיפות שהתרחשו בין השנים 2002 ו-2011. גם זה נתון מעניין מבעד למשקפיים ישראליים, שכן מתפרסמים מקרים רבים של אלימות שוטרים ושל פשעים של ממש שמבוצעים על ידי אנשי ביטחון חמושים. עולה השאלה האם האלימות היא הדדית או שהדיווחים בסקר מוטים. על כל פנים, גם אם מנכים את נתוני אנשי הביטחון והאכיפה, המספרים עדיין מטרידים: 9 עובדים מתוך 1,000 במגזר הציבורי חוו פגיעה אלימה.
בניגוד לממצאים על אלימות לא-קטלנית במגזר הציבורי לעומת הפרטי, מקרי הרצח רבים יותר במגזר הפרטי. ההבדל גדול: 367 מקרי רצח במגזר הפרטי לעומת 90 במגזר הציבורי ב-2011. ממצאים נוספים מהשנים 2002 עד 2011:
- פשעי אלימות חמורים כמו אונס, תקיפה מינית, שוד או תקיפה בנסיבות מחמירות פגעו בעובדי המגזר הפרטי יותר מאשר בעובדי המגזר הציבורי. 25 אחוזים מהמקרים התרחשו במגזר הפרטי לעומת 15 אחוזים הממשלתי, אולם עובדי המגזר הממשלתי סבלו פי שלושה יותר תקיפות לעומת המגזר הפרטי.
- על אף שעובדי המגזר הממשלתי בני 16 ומעלה מהווים 16 אחוזים מכלל העובדים, הם מהווים 41 אחוזים מנפגעי התקיפות הלא-קטלניות במקום העבודה.
- גברים במגזר הממשלתי היו חשופים יותר לתקיפות על ידי זרים במקום העבודה לעומת נשים – 68 אחוזים לעומת 38 אחוזים, בהתאמה.
- בניגוד לנתון הקודם, עובדים במגזר הפרטי היו חשופים יותר לפגיעות על ידי תוקף חמוש בנשק לעומת עובדים במגזר הממשלתי – 20 אחוזים לעומת 12 אחוזים, בהתאמה.
ובינתיים בישראל
משהו מהזווית הישראלית: בדוח מבקר המדינה שפורסם ב-2010 צוין טיפול לקוי באלימות נגד עובדי ציבור מתחום הרווחה והבריאות – תיקים נסגרים ללא חקירה, שוטרים מאחרים להגיע כאשר מתרחשת תקיפה או לא מגיעים כלל, במשרד הבריאות ממעיטים בהגשת תלונות מתוך המחשבה שטיפול המשטרה ממילא אינו יעיל וקיים מחסור במאבטחים במקומות שבהם יש קבלת קהל. מדוע דווקא עובדים אלה חשופים לאלימות? הנה הסבר מתוך פרסום מ-2004 של האגף לשירותים אישיים וחברתיים במשרד הרווחה:
"אבטלה גוברת, אי יציבות כלכלית, עוני, קיצוצים בתקציבים ובשירותים המיועדים לאוכלוסיות מצוקה, בעיות הנובעות מקשיי הגירה – כל אלה יוצרים בעיות חברתיות אשר התנהגות אלימה היא, לעתים, סימפטום, ביטוי או תוצאה שלהם. עובדים סוציאלים נתפסים כמייצגי הממסד וכבעלי כוח רב. בתקופות קשות (…), משמשים עובדים סוציאלים המסייעים ללקוחות כ"בלמי זעזועים חברתיים". הציפיות מהם לפתור בעיות וזיהוים כסוכני שליטה של החברה הופכים אותם לפגיעים יותר לאלימות – לא רק בגלל מה שהם עושים, אלא, בגלל מה הם מייצגים".
