בעקבות פרסום צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, החל משנת 2008 חובה לבטח כל עובד בביטוח פנסיוני המתבצע באמצעות הפרשות לביטוח פנסיוני של העובד. ההפרשות הן של העובד ושל המעסיק כאחד. בנוסף, המעסיק מחויב להפריש סכומים מסוימים לקרן פיצויי פיטורים של העובד.
החל מינואר 2017 עומד שיעור ההפרשות על 18.5% מהשכר, מהם 6% על חשבון העובד והיתר (12.5%) על חשבון המעסיק. 6.5% הפרשות מעסיק מיועדות לרכיב תגמולים ו-6% הפרשות מעסיק לרכיב פיצויים.
זאת ועוד, כל עובד זכאי לבחור את סוג הביטוח הפנסיוני שבו הוא רוצה להיות מבוטח: קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים. העובד זכאי לבחור את החברה או המוסד הפיננסי שאליו יופרשו הכספים ושבו ינוהל הביטוח הפנסיוני.
הפרשות החובה מחושבות על-פי הברוטו של שכר הבסיס של העובד, כלומר לא כולל שעות נוספות, או לפי השכר הממוצע במשק, הנמוך מביניהם.
לא ניתן לוותר על הזכות לפנסיה
עוד יודגש כאן, כי עובד אינו רשאי לוותר על זכותו לביטוח פנסיוני ואינו יכול למנוע את ניכוי חלקו (של העובד) בהפרשות מהשכר. במקומות עבודה שבהם חל על העובדים הסדר מיטיב בביטוח פנסיוני, המעסיק מחויב להפריש סכומים על-פי הסדר זה, אם תנאיו טובים יותר מהתנאים שנקבעו בצו ההרחבה.
בעקרון, צו ההרחבה בנושא פנסיה חובה חל על כל עובד במשק שאין לו זכויות פנסיה אחרות משופרות, שהן מעבר לצו.
כאמור, עובד יכול לבחור את סוג הביטוח הפנסיוני בו הוא מעוניין. אם עובד אינו בוחר בסוג ביטוח פנסיוני, המעסיק מחוייב לבטח אותו בפנסיה מקיפה, כולל קופת גמל לקצבה, וכולל גם כיסויים למקרה מוות או נכות. יש לבטח את כל אותם רכיבי תשלום הנחשבים שכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים, בכפוף לשכר הממוצע במשק.
צו ההרחבה קובע שני מועדים בעלי חשיבות לצורך הפנסיה: התאריך שהחל ממנו זכאי העובד לביטוח פנסיוני, והתאריך שבו רשאי העובד להודיע למעסיק על סוג ההסדר הפנסיוני בו הוא בחר.
פנסיה חובה חלה על עובדי תעשייה אם מתקיימים שלושה תנאים: מקום העבודה שייך לאחד מענפי התעשייה, אין במקום העבודה הסדר משופר, העובד לא שייך לאחד החריגים הקבועים בצו.
עובדי תעשייה מול עובדי קבלן
בעקרון, עובד בתעשייה זכאי לפנסיה חובה מיומו הראשון בעבודה. מה קורה לגבי עובדי קבלני כוח אדם: לעובדים המועסקים על ידי חברות כוח אדם שמספקות שירותי כוח אדם למגזר העסקי, והם אינם עובדי המנגנון של החברה, או עובדי סיעוד, או עובדי מחשוב, מגיעה פנסיה חובה.
עבור עובדים שמועסקים בסקטור הציבורי דרך חברת כוח אדם, יש חובה להשוות את התנאים שלהם לתנאים של עובדי הרשות שבה הם מוצבים לעבודה.
במקרים בהם לעובד קבלן כוח אדם היה קיים הסדר פנסיוני בעבר, מגיע לו לקבל הפרשות לפנסיה חובה לאחר שלושה חודשי עבודה, או חודשי ביטוח, הקצר מביניהם.
אם לעובד הקבלן לא היה הסדר פנסיה בעבר, מגיע לו לקבל את ההפרשות לפנסיה לאחר תשעה חודשי עבודה באותה חברת כוח אדם. יודגש, כי ספירת החודשים מתחילה מרגע העסקת העובד על ידי הקבלן, והיא בשום אופן לא מתחילה מחדש בעת העברה ממעסיק בפועל (מזמין העבודה) אחד לאחר.
עובדי קבלן זכאים להיקף הפרשה לפנסיה חובה בדומה לשאר העובדים מבחינת שיעורי ההפרשות מהמעסיק והעובד. בנושא ביטוח מנהלים ההוראות שונות מעט.
אשר לעובדי ניקיון, פנסיה חובה חלה על עובדי ניקיון או תחזוקה, בחברה שעיסוקה ניקיון ותחזוקה. עובדים אלה זכאים להפרשות פנסיה חובה מיומם הראשון בעבודה. היקף ההפרשות הן לפחות 14.33% על חשבון המעסיק.
עובדים בגיל פרישה
עובדים שהגיעו לגיל פרישת חובה, כלומר גיל 67, וממשיכים לעבוד, יהיו זכאים להפרשת תשלומים לביטוח פנסיוני. עובדים שנקלטו במקום העבודה לאחר גיל פרישת חובה, יהיו זכאים להפרשות לביטוח הפנסיוני רק אם פוטרו או פרשו לפני גיל פרישת חובה, או אם הם מקבלים רק את הקצבאות והגמלאות של הביטוח הלאומי ולא כל קצבת פנסיה אחרת.
