אחרי שדיברנו על גיוס העובדים, על ההברזות ועל הראיונות, היום נדבר על ההתנהלות והיחסים עם עם העובדים שמצאת להם עבודה. אני מספרת את הסיפור מנקודת מבטה של רכזת בחברת כוח אדם, אבל אני מניחה שישנם מקרים משיקים ודומים לסיפורים שרכזת משאבי אנוש בחברה יכולה להעלות, על המשך האינטראקציה שלה עם העובד אתו סיימה את התהליך בהצלחה.
אז כשאת רכזת גיוס בחברת כוח אדם, התפקיד נחלק לשניים: החלק הראשון הוא איתור וגיוס העובדים למשרה. והחלק השני הוא המשך ההתנהלות עם העובדים ומתן המענה עבורם על פי הצורך, כאשר לא מדובר בהשמה והם עובדים דרך החברה לתקופה של עד תשעה חודשים. העובדים יפנו אלייך על כל בעיה, והמענה והשירות, המהיר והאדיב הנו חלק לא פחות חשוב בעבודת הרכזת.
הפתעה!!!
ישנם עובדים המשובצים למשרה אחת למשך תקופה ארוכה, ועובדים שמשובצים למשרות זמניות, לצורך תגבור ו"סתימת חורים" בפרויקטים שונים ועתים אף להחלפת עובדים שלא יכלו להגיע לעבודה באותו יום.
מסתבר שיש הרבה אנשים שעבורם משרות זמניות ובעיקר "סתימת חורים" הן יתרון גדול. הכרתי הרבה אנשים כאלה במהלך השנים, ובמקרים רבים מדובר בעובדים המחפשים תוספת הכנסה, שכרגע הם לא מעוניינים להתחייב למקום עבודה אחד. זה יכול להיות עובד שנמצא בתהליך למשרה קבועה ובינתיים ממלא לך "חורים" במשך תקופה מסוימת. וזה יכול להיות עובד שביום בהיר אחד הוא מודיע לך שמחר הוא עולה על מטוס לארגנטינה.
אז יש פניות מקצועיות: בקשות מעובדים בנושא שכר, פדיון חופשה, פדיון מחלה, הסברים על תיאומי מס, עזרה במילוי טפסים לביטוח לאומי או תאונות עבודה לא עלינו. יש פניות לצורך יעוץ לגבי עבודה אחרת או נוספת. כל זאת ועוד בשיחות שבועיות ולפעמים יומיומיות עם העובדים.
הבעיה מתחילה עם עובדים, אם להיות פוליטיקלי קורקט – "חריגים". מפוזרים, שכחנים, מפתיעים. בתחום סתימת החורים עובדים שכחנים הם כאלה שאם את לא מזכירה להם שהם צריכים להתייצב, הם לא יבואו לעבודה. אז את מגיעה בבוקר ומחכה לך ריקושט בדמות לקוח עצבני. המבריזנים, זוכרים? כבר דיברנו עליהם.
העובדים המפתיעים לא אמורים לעבור הרבה תחת ידייך אם את רכזת גיוס טובה, כי את אמורה לבחון ולאבחן אם יש משהו חריג אצלו, עוד כאשר הוא מועמד.
אבל זה עלול לקרות, כי אלה אנשים ואף פעם אי אפשר לצפות אותם במאה אחוז, ועל כן באמת לפעמים הדברים אינם תלויים בנו. לעובדים מפתיעים קרה משהו בבוקר, שגורם להם להפוך את עורם ולעשות משהו שממש לא ציפית מהם: לצאת על הבוס שלהם בעבודה. לתת מכות למישהו שעובד אתם. או פשוט להעלם.
אגדה
לעולם לא אשכח את מוטי. מוטי התקבל לעבודה זמנית דרכנו, והוא היה באמת איש נפלא ועובד נפלא. הוא היה בשנות הארבעים לחייו, גבר חייכן, מצחיק, מנומס וחרוץ. הוא היה דוגמא מובהקת לסיפוק בעבודה של רכזת גיוס.
היה ביננו קליק מיידי, והלקוח הראשון ששלחתי אותו אליו נדבה אף הוא בקסמיו. אין דרך לומר את זה פשוט יותר: הוא תקתק את העבודה, והיה תענוג לעבוד אתו.
מדי פעם הוא היה מתקשר אליי לשתף אותי בחוויות יום העבודה שעבר עליו, ואני כל פעם מחדש התמוגגתי מכך שמצאתי עובד כזה שכולם מרוצים ממנו ושגם הוא מרוצה כל כך. גם רכזות אחרות בסניף נהנו ממנו, כשיצא להן לענות לו לטלפון ולשוחח אתו.
חלפו חודשיים. ובוקר אחד חזרתי למשרד מחופשה של כמה ימים. היתה לנו משרה חדשה וקבועה לאיוש, והחלטתי להציע אותה למוטי. דיברתי עם הרכזות האחרות, והודעתי להן שאני עומדת להציע לו את המשרה. "לא!" הן זעקו, "אל תתקשרי יותר למוטי! הוא כבר לא עובד".
"מה זאת אומרת?" הייתי המומה.
"הוא התפרץ על נילי, ואמר לה שזהו זה, הוא לא רוצה לעבוד יותר. כשאני ניסיתי לדבר אתו, הוא התחיל לקלל כמו מטורף וסגר את הטלפון. מאז הוא לא זמין. הלקוח אצלו הוא עבד, לא ידע מה קרה, כי הוא הפסיק ללכת לעבודה".
ניסיתי להתקשר למוטי במשך חודש. לא הפסקתי לחשוב מה קרה לאותו עובד כל כך טוב.
האחים גרים ממש
כעבור שלושה חודשים קיבלתי מכתב בדואר שהגיע למשרד. אינני זוכרת את כל התוכן שלו, אבל אני רק זוכרת שבכיתי כשקראתי אותו. זה היה משהו כזה:
"לכינרת ולצוות המשרד .
קבלו את סליחתי הכנה והענקית על התנהגותי. אני מתנצל מאוד, אין לי מושג איך יכולתי להתנהג ככה. זה לא תרוץ, אבל באותו יום קיבלתי מכתב מאשתי שמבקשת להתגרש ממני, והתברר לי שהיא טסה עם הילד שלנו להורים שלה בחו"ל… היא אמרה שנמאס לה שאני לא מתייחס אליה, שאני עובד כל היום, רבנו על זה המון במהלך 14 שנות נישואינו ושמאז ומתמיד היא הרגישה ככה ולא ידעה איך לומר לי שהיא כבר מיואשת…
בנות יקרות, אני יודע שזה לא תרוץ, אבל אשתי היא אהבת חיי… כשהגעתי לבית הריק ומצאתי את המכתב הזה, פשוט התמוטטתי. כעבור יומיים של טירוף מצאתי טיסה, והגעתי לבית הוריה. לא אלאה אתכן, אספר לכן את הסוף הטוב – בסופו של דבר אנחנו יחד. אני כרגע לא עובד, אבל החלטתי שעכשיו עליי להתרכז בשיקום שלנו ובאיך אני עושה הכל, אבל הכל כדי לא להרחיק את אשתי ממני…
תודה רבה על הכל. ושוב סליחה.
מוטי".
לסיכום: לאחר שמצאתם לעובד את המשרה המבוקשת, קחו בחשבון שמעתה אתם משמשים לו כותל. אוזן קשבת וכתובת ראשית לפניות, בכל נושא. ואם את רכזת מסבירת פנים במיוחד, באמת תשמעי על כל נושא. לא שאני מתלוננת. מתן שירות והקשבה היו תמיד הצד החזק שלי, ומבין עשרות העובדים שהתנהלתי מולם יום יום, אין עובד אחד שאני לא יודעת עליו הכל. זה בא לי טבעי וזה באופי שלי, אבל אני מודה שזו סוג של טקטיקה לשימור העובדים. מישהו אמר שהעבודה הזאת לא מעניינת?
חיכיתי, בכיתי ומי לא בא? המועמד
איך צלחתי את ראיון העבודה הראשון שערכתי?
