עשרות ואולי מאות מאמרים, מורי נבוכים, בלוגים והגיגים נכתבו במיוחד למועמדים המגיעים לראיון עבודה. איך להתלבש, מה לחשוב, איך להתנהג ואיך לא, מה לומר ואיך לא להתרגש בראיון עבודה.
מישהו חשב על האופציה, על הסיכוי הקטנטן, הקלוש, שאולי גם רכזת הגיוס המראיינת את המועמד עשויה להתרגש, במיוחד אם היא חדשה בתפקיד? שאולי גם המגייסת צריכה להתכונן לראיון? למה בכלל לא חשבתי על זה קודם? למה לא מדברים על זה כפי שמדברים על הצד השני?
את ראיון העבודה הראשון שערכתי לבד כרכזת גיוס עובדים לא אשכח לעולם. המועמדת הייתה בחורה צעירה, ואני התרגשתי מאוד ועשיתי מאמצים להסתיר את זה. היא, לעומת זאת, נראתה רגועה, ואני חיפשתי בלהט לבצע את ההשמה הכי דחופה לחברה, כי מדובר היה בלקוח הכי חשוב.
שאלתי אותה את השאלות שהיו רשומות לי על הדף, אותן תרגלתי עם נועה, הרכזת הוותיקה שחנכה אותי ושהיתה אלופת ההשמות במשרד. שאלתי אותה שאלות נוספות, והיא הנהנה הרבה, ענתה לי על כל השאלות "כן", ו"בטח" ו"אין בעיה". כן, וכן והכל חיובי. סוף סוף, מועמדת מתאימה למשרה, ממש כמו כפפה שמתאימה ליד.
אבל משהו…. משהו בכל זאת לא הסתדר לי. משהו היה רחוק מלהיות מושלם, אך לא ידעתי לומר מה וקיוויתי שבעצם אני מגזימה וטועה. שאלתי אותה שוב ושוב למה היא רוצה את התפקיד, והיא לא גילתה לי משהו חדש.
אז דקה לפני שהתפתיתי להרים טלפון נלהב ללקוח המבשר שמצאתי לו בחורה נהדרת לתפקיד – קראתי לנועה שתרגלה אתי בלייב ראיונות עבודה רבים וביקשתי שתזרוק עוד עין.
"אין בעיה", הרגיעה אותי נועה, ונכנסה לחדר שבו המתינה המועמדת וסגרה אחריה את הדלת.
כעבור חמש דקות יצאו שתיהן מהחדר. נועה ברכה את המועמדת לשלום וזו יצאה מהמשרד. "נו?? קראתי לנועה, "אני יכולה להתקשר ללקוח? יש השמה?".
נועה חייכה. "לא, אין השמה", היא אמרה.
"למה?" שאלתי, והיא השיבה: "כי היא מכורה לסמים".
רציתי לקבור את עצמי. לא ידעתי איך נועה הוציאה ממנה את המידע הפעוט הזה. "זו יכולת שתבוא לך עם הזמן", היא השיבה לי בפאסון וחזרה לשולחנה. "בכל מקרה, גם אם יש לך חשד מסוים לגבי מועמדת – אולי עדיף לא לשלוח אותה לראיון המשך…מניסיון, השמה לא תצא לך מזה..".
הראיון הזה שבצעתי לבד כרכזת גיוס הוא דוגמא אחת שממנה ניתן היה ללמוד מה לא לעשות. הראיונות הבאים עשו אותי חשדנית יותר. כמובן בהמשך ובגיוסים רבים עשיתי עוד טעויות, ולמעשה אין בושה להודות שכל רכזת גיוס ותיקה יכולה ללמוד כל יום משהו חדש.
שרשרת הגיוס – עשה ואל תעשה
לסיכום אני מקדישה לרכזים המתחילים כמה טיפים שקיבצתי ממגוון אירועים מביכים שקרו, כי לגייס עובדים זה לא קל ולבצע השמות זה בכלל לא פשוט, אבל הכי חשוב תשננו בעל פה בעיקר כדי למנוע פדיחות:
- להיות רגועים, נינוחים ולשדר ביטחון רב. לא מומלץ שהמראיין יבחין שזו הפעם הראשונה שלכם.
- רצוי מאוד לא לשכוח להציג גם את עצמכם בתחילת הראיון. אחרי הכל, אתם לא רוצים למצוא את עצמכם פתאום מרואיינים על ידי המועמד שלכם.
- גם המכשיר הסלולרי שלכם צריך להיות סגור. זכור: מה ששנוא עליך אל תעשה למועמדך.
- ודאו כי אתם בקיאים בפרטי המשרה והחברה. אומנם שאלות כמו "כמה עובדים יש בארגון" לא תמיד אנחנו מצפים לשמוע ממרואיינים, אבל רצוי להקטין את הסיכוי שאתם אלה שתתלו עיני עגל ביושב מולכם.
- ודאו שאתם בקיאים בקורות החיים של המועמד. זה כדי שלא תגלו אחרי שהוא הלך ששירות צבאי לא מופיע בקורות החיים שלו. זה לא ממש מקצועי להתקשר שוב למועמד ולהראות ששכחתם לשאול על תקופה משמעותית בחיים. וכל זה, מתברר, בגלל שהוא בכלל לא התגייס לצבא.
- יש למתן כל התלהבות. ככל שמועמד מצטייר בעיניך כמושלם – ההשמה שלו בעבודה תהיה כישלון. כשמועמד נלהב מאוד ועונה לך "כן" על כל שאלה – זה הזמן להדליק את הנורות האדומות. התלהבות אמורה להיות דבר טוב, אך כמו בדייטים רומנטיים – תפגינו התלהבות, אך מתונה. וזה יכול לקרות גם לצד השני: ככל שתגדילו את הפגנת ההתלהבות שלכם מהמועמד, כך תגדילו גם את הסיכוי שהוא יבריז לכם מהשלב הבא.
- אל תייפו את המשרה ואל תסתירו את הפרטים הלא אטרקטיביים שלה. כשבפניכם מועמד לתפקיד קשה לאיוש, תעשו טובה למרואיין ובעיקר לעצמכם ותחשפו בפניו את כל הפרטים. זכרו: הבומרנג יחזור אליכם בכל מקרה, גם אם בעוד יומיים, ואיוש המשרה יהיה רק דחוף עוד יותר.
