בעיות באיזון מגזרי
ממחקר חדש שנערך בחטיבת המחקר של בנק ישראל עולה כי שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בשוק העבודה הוכפל ב-40 השנים האחרונות, אך הוא עדיין נמוך במיוחד, כששיעור השתתפותן בשנת 2010 עמד על כ-20 אחוזים. המחקר עוסק בהשתתפות נשים ערביות בשוק העבודה ועשוי להשפיע הן על עידוד נשים ערביות נוספות לצאת לעבודה וכתוצאה מכך על תחום גיוס כוח האדם. המחקר בוחן את הגורמים ליציאתן לעבודה ומציע תהליכים לעידוד הנשים לעבוד. האם בשנים הקרובות יוכלו מגייסי העובדים לפנות יותר למגזר הערבי ולהכפיל את כמות קורות החיים המתקבלים במשרדם?
למרות הנתונים, קצב העליה בהשתתפות הנשים בשוק נמוך יחסית והפער בינן לבין נשים יהודיות התרחב. במחקר עלה כי הגידול בפער נבע מסיבות תרבותיות, כגון אפליה, חוסר נגישות תחבורתית, העדר מידע והיעדר מעונות יום.
השכלה הנה גורם משמעותי המשפיע על השתתפות הנשים הערביות בכוח העבודה, המאפשר למצוא יותר משרות ובשכר גבוה יותר. שיעור השכלתן של נשים ערביות מתחת ל12 שנות לימוד עדיין גבוה במיוחד – 48 אחוזים.
נשים עם ילדים מתחת לגיל 17, המקבלות קצבאות מהמדינה, יוצאות פחות לעבודה. נשים ערביות שהן רווקות או גרושות עובדות יותר מנשים נשואות, סטטוס המעיד על פתיחות תרבותית גדולה יותר לעומת הנשים הנשואות.
במשקי בית בהם בן הזוג מפרנס, ישנן יותר נשים שמשתתפות בפרנסת הבית, למרות שהצורך בפרנסה נוספת יורד. ההסבר לכך הוא שלבני האדם יש נטייה להינשא לבני זוג הדומים להם. מכאן הוסק במחקר שהעליה בהשתתפות הנשים הערביות בשוק העבודה נובעת מהעליה במספר משקי הבית בהן יש מפרנס נוסף.
כותבי המחקר, פרופ' ערן ישיב מאוניברסיטת תל אביב וניצה (קלינר) קסיר מבנק ישראל, הציעו לנקוט בצעדי מדיניות משמעותיים כדי לעודד את הנשים הערביות לצאת לעבודה: מרכזי הכוון תעסוקתיים ביישובים, הכשרה מקצועית, סבסוד טיפול בילדים, צהרונים, מטפלות והשקעה בנגישות הפיזית לעבודה, על ידי השקעה בתשתית תחבורתית ובהסעות. כמו כן יש לעודד חקיקה ואכיפה כנגד אפליה תעסוקתית. ואכן עלה כי נשים ערביות המתגוררות בערים גדולות משתתפות יותר בכוח העבודה. יחד עם זאת נמצא שהנשים הערביות המתגוררות בירושלים לא משתתפות בשוק – ככל הנראה עקב ההשתייכות בפועל לשוק הפלסטיני.
