עובדת שעבדה בחברה מסויימת במשך שמונה שנים זומנה עובדת לשימוע. אלא שהשימוע נערך כחצי שעה לאחר הזימון, ועוד באותו יום הודיעו לה כי היא מפוטרת. בית הדין לעבודה פסק כי החברה תפצה את העובדת ב-30 אלף שקלים בגלל אי עריכת שימוע והליך פיטורין שלא כדין.
העובדת טענה כי יש לכלול בפיצויי הפיטורים שלה רכיבי שכר נוספים וכי לא בוצע לה שימוע כדין. בית הדין לעבודה קבע, כי עצם העובדה שהזימון לשימוע בוצע פחות מחצי שעה לפני שהתקיים, וכי ההחלטה לפטרה התקבלה באותו מועד, מהווה פגם משמעותי בהליך הפיטורין. הפרט לאור הוותק שצברה בעבודה.
על כן נקבע כי העובדת זכאית לפיצויים חד פעמיים בגין הפרת זכותה לשימוע בסכום של 30 אלף שקלים. כמו כן חוייב המעסיק לשלם לה סכום נוסף של 1,285 שקלים, ולשאת בהוצאות המשפט בסכום של עשרת אלפים שקלים.
הצדדים היו חלוקים לגבי הנסיבות שהובילו לפיטוריה של העובדת, וכן בנוגע להליך הפיטורים עצמו. העובדת טענה כי קיבלה זימון לשימוע ביום שבו הוא נערך. לדבריה לא ניתן לה מספיק זמן להתכונן לקראתו ואף לא נמסרה לה סיבת הפיטורים.
לדבריה, ההחלטה לפטרה התקבלה למעשה עוד לפני מועד השימוע. פרט לכך, הפרוטוקול לא נרשם במהלך השימוע אלא רק לאחריו, והוא כלל לא משקף את תוכן הדברים שנאמרו.
המעסיק טען כי הליך הפיטורים בוצע כדין, וכי השימוע התבצע לאחר שהעובדת נקראה לכמה שיחות קודם לכן שבמסגרתן הבהירו לה כי היא אינה עומדת ביעדים, אינה מספקת מענה ללקוחות ואינה אמינה.
עוד טען המעסיק, כי הזימון לשימוע הועבר אמנם לעובדת באותו יום שבו פוטרה, אבל כבר במועד מסירת הזימון הובהר לה כי היא זכאית לדרוש לקיים את השימוע במועד מאוחר יותר כדי שתוכל להתכונן אליו.
למרות זאת, היא זו שהתעקשה לבצע את שיחת השימוע באותו יום. פרט לכך, טען המעסיק, כי מאחר שהתביעה הוגשה שנתיים לאחר הפיטורים, הדבר פגע מהותית בראיות שהוא (המעסיק) יכול להציג בפני בית הדין להוכחת טענותיו.
הפסיקה קבעה בעבר כי כדי להגשים את חובת הליך השימוע, יש ליידע את העובד לפני קיום השיחה שקיימת אפשרות כי יפוטר, ולהבהיר לו מראש מהן הסיבות שבגללן נשקלת האפשרות לפטרו. כל זאת, במועד סביר לפני קיום השימוע, כדי שיוכל להיערך.
עוד נקבע, כי המעסיק צריך לשקול את טענותיו של העובד המועלות בשיחת השימוע בנפש חפצה – כלומר לא להחליט מראש על הפיטורים לפני מועד השימוע. כמו כן נקבע כי העובד יכול להיות מיוצג בהליך השימוע אם ירצה בכך.
לאור כל זאת דחה ביה"ד את טענות המעסיק כי נתן לעובדת הזדמנות אמיתית להשמיע את טענותיה בנוגע לכוונות המעסיק לפטרה, ועל יסוד טענות אלה להחליט האם להמשיך את העסקתה או לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים.
עוד נטען בבית הדין, כי העובדה שהעובדת זומנה לשיחת השימוע פחות מ-30 דקות לפני קיום השיחה, מנעה ממנה לממש את זכותה להתכונן לשיחה ולהשמיע את טענותיה כראוי. טענת המעסיק כי איפשר לעובדת לבקש את דחיית מועד השימוע לא הוכחה.
הליקוי השני היה הנימוק שהוצג לעובדת לגבי האפשרות לפטרה: מדובר בנימוק לקוני וכללי ביותר, קבע בית הדין לעבודה. נכתב בזימון וגם בפרוטוקול כי העובדת לא עמדה בזמנים ולא התנהלה באופן משביע רצון אל מול הלקוחות, אולם בית הדין לעבודה לא הצליח להבין מה היו אותם יעדים ובאילו מקרים לא התנהלה טוב מול הלקוחות.
על פי הפרוטוקול, שיחת השימוע היתה קצרה ותמציתית, ולא ניתנה לעובדת הזדמנות רצינית להתגונן בפני ההחלטה לפטרה. למעשה, בניגוד לדין, הפרוטוקול כלל אינו מפרט את טענותיה של העובדת.
לאור כל זאת פסק בית הדין לעבודה כי לעובדת כלל לא נערך שימוע, ונפל כאן פגם מהותי בהליך הפיטורים שנערך לה. בשקלול כלל הנסיבות נקבע כי המעסיק יפצה את העובדת בסכום של 30 אלף שקלים עבור הליך פיטורים הלקוי.
בנוסף חוייב המעסיק בהשלמת פיצויי פיטורים בסכום של 1,285 שקלים ובתשלום הוצאות המשפט בסכום של עשרת אלפים שקלים.
