דיני עבודה
האפליה בעבודה ממשיכה: סטודנט ממוצא אתיופי שהגיש את מועמדותו למשרה בחברת האבטחה "מוקד 101", נענה וזומן לראיון. כשרק נכנס למשרד המראיין, הודיע לו זה כי אין צורך יותר בעובדים. המועמד תבע את החברה וזו נדרשה על ידי בית הדין לעבודה לפצותו בסכום של 95 אלף שקלים.
הסטודנט טען כי המנהל הביט בו, ולפתע ציין כי אין צורך בעובדים ושלח אותו לדרכו. הוא חש פגוע, משום שהניח כי הסיבה שבגללה נדחה קשורה במוצאו. לפיכך ביקש מחבריו בני עדות אחרות, להציע את מועמדותם, ואף הם זומנו לראיונות וחלקם אף התקבלו לעבודה. אז פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ותבע את החברה תוך דרישה לפיצוי מחמת אפליה בקבלה לעבודה, במסגרת חוק שווין הזדמנויות בעבודה.
החברה מצדה הציגה מספר גרסאות בבית המשפט: בתחילה טענה כי בסמוך למועד הראיון כבר התקבלו מספיק אנשים והמשרות נסגרו, ללא צורך בעובדים נוספים. בהמשך ציינה כי המודעה המשיכה להופיע בלוח הדרושים כיוון שהיא נרכשה למשך תקופה ארוכה. לאחר עיון בעדויות של חבריו של הסטודנט, שהגיעו אף הם לראיון עבודה, טענו כי המראיין בדיוק היה צריך לעזוב את המשרד כאשר אותו סטודנט הגיע.
השופטת נטע רות קבעה כי העובדה שבאותו היום שבו זומן הסטודנט לראיון זומנו גם חבריו ואף קיבלו אחת מהם, אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי כבר לא היה צורך בעובדים נוספים. באשר לטענה כי המראיין היה בדרכו אל מחוץ למשרד, פסקה השופטת כי לא ברור כיצד זומן העובד לראיון בשעה שעל המראיין לצאת בדחיפות, ללא התנצלות או כל הסבר שהוא בפני המועמד.
נציגי החברה טענו במשפט כי הם מעסיקים עובדים אתיופים בחברה, ועל כן אין הם מפלים שום עובד ואף מועמד על רקע זה. גם טענה זו נדחתה על ידי השופטת, שפסקה כי בעובדה זו לא קיימת הוכחה כי החברה לא הפלתה את התובע, מאחר שהמראיין לא חש צורך להסביר או להתנצל בפני המועמד שהגיע לשווא.
השופטת קבעה כי ניכר שיחסה של החברה כלפי התובע אינה נובעת ממדיניות גורפת ומודעת של אפליה, אלא מדעה קדומה של המראיין, שיש בה גם אדישות וזלזול בתחושת אפליה שעלול לעבור כל מועמד ממעמד חלש.
בנוסף לפיצוי בגין האפליה בגובה של 95 אלף שקלים, נקבע כי החברה תשלם גם הוצאות משפט ושכר טרחה בסך של 15 אלף שקלים.
