ד"ר דובי וייס הוא המדען הראשי והמייסד הפדגוגי של "עת הדעת", אשר הוקמה בשנת 2004 ופיתחה מערכת דיגיטלית כוללת וחדשנית להוראה ולמידה מיטביים.
ד"ר וייס ישא הרצאה במליאת כנס ההדרכה השנתי, שעתיד להתקיים ב-24 בדצמבר. בכנס עצמו תשמעו לא מעט על נפלאות הטכנולוגיה עם דגש על נפלאות הלומדה. לד"ר וייס השקפה שונה בתכלית. בחלקו הראשון של הראיון עם ד"ר וייס הוצגה מערכת עת הדעת כפלטפורמת הדרכה, בחלק זה של הראיון הרחבנו את היריעה על עולם ההדרכה בכלל ועל השימוש בכלים השונים לביצוע הדרכות עובדים בפרט.
מידע נוסף על כנס ההדרכה השנתי – ניתן למצוא בקישור זה!
ד"ר וייס, כיצד אתה מגדיר את החיבור בין טכנולוגיה ללמידה במאה ה-21?
קהילת הטכנולוגיה החינוכית מנסה למצוא פתרון ללמידה באמצעות מחשב כבר 50 שנה. בכל עשור מדברים על פיתוח טכנולוגי שמתיימר לפתור את בעיית הלמידה ולהחליף את המורה. זה התחיל כבר בשנות השישים, עם חדירת המחשבים, כשפיתחו תוכנות לתרגול ביהיביוריסטי שבוחנות את הלומד ונותנות לו משוב של "צדקת" או "טעית".
בשנות ה-80 היה ניסיון ליצור מורה-פרטי אוטומטי . הפסיכולוגיה הקוגנטיבית שהתיימרה להבין כיצד פועל המוח האנושי דחפה את אנשי הטכנולוגיה החינוכית לייצר תוכנת למידה והוראה אוטומטית שנקראה "לומדה".
מחקרים הוכיחו חזור והוכח כי הלומדה נכשלה כישלון חרוץ! כל ניסיון ליישם מערכת הוראה והדרכה באמצעות מערכת אוטומטית/רובוט לא הצליחה להביא ללמידה לשם הבנה. כל ניסיון לייצר Teacher In a Box (כינוי של האמריקאים ללומדה) לא צלח עד עצם היום הזה.
אז אנחנו נשארים במצב אבסורדי כי מצד אחד המחשבים לא יכולים להחליף את המורים ומהצד השני המורים לא יכולים ללמד יותר מ-20 תלמידים בו בעת כי הפערים בין התלמידים גדולים מידי והתלמידים חייבים להיות אקטיביים.
הרצאה היא סיטואציה לא טבעית להדרכה ולמידה! ההרצאה השיטתית והסטנדרטית הומצאה בזמן המהפכה התעשייתית לפני למעלה מ-200 שנה. באותה תקופה ההרצאה הייתה פתרון מצוין לצורך קיים.
היו צריכים להכשיר 50 עובדי יזע לעבודה על מכונה ספציפית אז לקחו את "המדריך" שהוא עובד שיודע איך מפעילים את המכונה והוא העביר את הידע המעשי הזה ל-50 לומדים. מי שפיתח את שיטת ההרצאה יצא מנקודת המוצא שידע ניתן להעביר באמצעות משפך. למדריך יש ידע, הוא ישפוך את הידע שלו על הלומדים ואז גם הם ידעו. זה עבד לא רע בעידן של עבודת יזע אבל היום אנחנו בעידן של עבודת ידע ומודל המשפך פשוט לא עובד.
אז אתה בא להגיד לנו ששיטת ההרצאה, שכולנו אגב תוצר שלה, היא איננה אפקטיבית?
אכן הרצאה שהתאימה לעידן עובדי היזע איננה שיטת הוראה אפקטיבית לעידן עובדי הידע. תהליך למידה טוב הוא תהליך אקטיבי שבו הלומד בונה ידע תוך צירוף פרטי מידע חדשים לידע קיים, בצורה אישית, עם הכוונה ותוך שיחה עם חבריו. מורה הוא לא "מאביס אווזים" המטאפורה הראויה למורה היא של "מנהל אתר בנייה" שמספק חומרים, מחלק תפקידים, נותן הכוונה, מסייע באדמיניסטרציה, מפקח על ביצוע העבודה בלוחות זמנים.
המעבר הזה מהמורה שהוא מאביס אווזים למודל של מנהל אתר בנייה הוא מעבר From instruction to construction.
אז המורה לא יכול ללמד 20 תלמידים בהרצאה אחת ומצד שני המחשב לא יכול להחליף אותו. איזה פתרון נותר?
יש לפנינו שתי עובדות: האחת היא שמורה לא יכול ללמד יותר מ-20 לומדים בשיטת ההרצאה . השנייה היא שלא ניתן להחליף מורה בתוכנת למידה, סרטוני וידיאו וכיו"ב. כאן נכנס המודל שפיתחנו שנולד מחשיבה מחוץ לקופסה במטרה להוציא את המורה מחוץ לקופסה של הלומדה.
מודל הלמידה שפיתחנו בעת הדעת, שהוא פורץ דרך בקנה מידה עולמי ואומץ ע"י גופים מובילים, הוא המודל ההוליסטי הנשען על 3 פונקציות. הוא למעשה משולש עם שלושה קודקודים כאשר במרכזו ניצב המורה / המדריך. הקודקוד הראשון הוא הטכנולוגיה / התשתית הטכנולוגית. הקודקוד השני הוא התכנים. הקודקוד השלישי הוא מערכת הניהול שמאפשרת להוציא לפועל את מערך הלמידה במודל מהסוג הזה.
מודל הלמידה ההוליסטי מאפשר למידה משמעותית להבניית ידע באופן אינדיווידואלי תוך אינטראקציה עם העמיתים ללימודים.
מהי הפונקציה המשמעותית או החוליה החזקה במודל ההוליסטי?
מערכת ניהול ההוראה והלמידה החדשנית היא ללא ספק אבן הייסוד של המודל.
כל שלושת הקודקודים מכוונים לתמוך בקונספט. התשתית מכילה ציוד כלים ורשת למורה ולתלמידים כדי לאפשר את הלמידה. התכנים הם אוסף פעילויות אינטראקטיביות שמשרתות את המורה/המדריך לצרכים הפדגוגיים. תכנים אלה ארוזים בפורמט של ספר דיגיטלי רמה ג' הנחשב למתקדם מסוגו בעולם. ניתן גם לספק מחולל תכנים אשר מאפשר יצירה יחסית קלה של ספר דיגיטלי כזה. המשורר האירי ייטס טען שחינוך זה לא מילוי דלי אלא הצתת אש. אנחנו יודעים שלמידה חייבת להתחיל בהצתת אש. לספר דיגיטאלי רמה ג' יש יכולות להצית אש דרך תמונה, סרטון, חידה וכל דבר שמייצר עניין וסקרנות ומחובר לחייהם של הלומדים. (* הערת העורך: למידע על מהו ספר דיגיטאלי רמה ג' ראה את חלקו הראשון של הראיון: הצגת פלטפורמת הלמידה של עת הדעת.
אחרי שהוצתה האש, לוקחים את האנרגיה התרמית המוטיבציונית הזו והופכים את הלומדים לאקטיביים. כך לדוגמה עבודת חקר מבוססת יישומון או סימולציה מפעילה את הלומד. בשלב הבא מתקיים באמצעות כלי שיתופי בשם גלריה שיח עם העמיתים כדי לאמת את הידע.
מערכת הניהול היא זו שמאפשרת את הניצוח על הסימפוניה. כדי שמורה יוכל ללמד 40 לומדים ולנצח למעשה על סימפוניה פדגוגית, הוא צריך פלטפורמה הולמת. פלטפורמה זו נקראת Digital Teaching Platform.
זוהי מערכת חדשנית ביותר שמאפשרת למורה / מדריך לנהל את מעגל התהיל"ה: ראשי תיבות של: תכנון, הוראה, למידה והערכה. זו המערכת שעוטפת את המורה לאורך כל תהליך ההוראה, מעצימה אותו אך אינה מחליפה אותו.
אז הטכנולוגיה לא מתיימרת להחליף את המדריך אלא היא באה לשרת אותו פונקציונאלית?
יותר מזאת, הטכנולוגיה מעצימה אותנו כפי שאמר מרשל מקלוהן! הטכנולוגיה מאריכה לנו את הידיים, מחדדת את הראיה, מחזקת את הרגליים… וביישום נכון היא יכולה ליצור עם המורה שותפות סינרגטית.
ניתן להראות שמודל הלמידה ההוליסטי מקדם את פיתוח מיומנויות המאה ה-21 בקרב הלומדים: אוריינות מחשב, יצירתיות, שיתוף פעולה, פתרון בעיות וחשיבה ביקורתית. בשילוב נכון של טכנולוגיה גם כיתה של 40 לומדים בניצוחו של מורה אחד יכולה להפוך לקהילת למידה משמעותית ברוח המאה ה-21.
בהרצאתו בכנס ההדרכה השנתי ינסה ד"ר וייס להסביר מדוע הניסיונות לשלב למידה מבוססת מחשב בעשרות השנים האחרונות לא צלחו בקנה מידה מערכתי, ואיך בכל זאת ניתן לשלב טכנולוגיה, הוראה ולמידה בצורה אפקטיבית.
למידע נוסף ורישום לכנס ההדרכה השנתי – לחץ כאן!
