במשך עשרות שנים דיברו ראשי התעשייה והאקדמיה מעל כל במה ובכל סוג של התכנסות מקבלי החלטות, על הצורך לטפח את הקשר בין האקדמיה לתעשייה.
לכולם היה ברור שטלנטים הולכים ללמוד באוניברסיטה, מסיימים בהצטיינות ומגיעים לתעשייה עם ידע וכישורים הנדרשים לכל ארגון.
עד היום מקיימים ארגונים קשרים הדוקים עם האוניברסיטאות במטרה לאתר את הטובים שבמוכשרים, ומנהלי משאבי האנוש עוקבים בדריכות אחר הטלנטים בתחומים הדרושים להם.
אלא שבתקופה הנוכחית כל הקלפים נטרפים. כניסתן של הבינה המלאכותית והרובוטיקה לכמעט לכל תחום בתעשייה כבר אינה מוטלת בספק.
כיום ניתן אמנם לראות רק את ניצניה הראשונים של כניסתן לתעשייה, אבל לא רחוק היום שהרובוטים בסיוע הבינה המלאכותית יחליפו את בני האדם בשיעור נכבד מאוד של המשרות.
לכן, תפקידה של מערכת החינוך, מגני הילדים, דרך בתי הספר היסודיים והתיכונים, ועד למכללות ולאוניברסיטאות, הוא להכשיר את העובדים של מחר לקראת עידן הבינה המלאכותית.
הבעיה היא שמערכת החינוך היא ספינה שלא ניתן בקלות למצוא לה מסלולי הפלגה חלופיים לאלו שהיא הורגלה בהם.
ולכן, נכון לעכשיו, רובם (אם לא כולם) של התחומים הנלמדים כיום שייכים לעולם של טרום הבינה המלאכותית.
הידע שידרש בעתיד עדיין לא נלמד, ככל הנראה משום שאיש עדיין לא יודע איזה סוג של ידע ידרש לטלנטים של העתיד, אילו סוגי מקצועות ימולאו על ידי בני אדם, ולקראת איזה עולם מתקדם שוק הארגונים.
ממחקר חדש שבוצע בבית הספר היוקרתי לעסקים ESCP Europe עולה, כי מערכות החינוך המודרניות של העולם המערבי הן מיושנות ואינן מתאימות לשוק העבודה העתידי.
לדברי החוקרים, מערכות החינוך הקיימות מלמדות רק סט נוקשה מאוד של תיאוריות ומיומנויות.
והוא אינו מספק מענה הולם לצרכיהם של הנוער והצעירים של היום, שרוב חיי העבודה שלהם יתקיימו בעידן של המהפכה התעשייתית הרביעית ומעבר לכך.
במילים אחרות, טוענים החוקרים, כי רובן המכריע של המשרות והתפקידים שמערכות החינוך הנוכחיות מכינות לקראתם, לא יהיו רלוונטיים במהלך חייהם הבוגרים.
רובם של נערים ואנשים צעירים אלה יגיעו אל תפקידים ומשרות שעדיין לא קיימים.
ואם אין די בכך שמערכות החינוך לא מכשירות אותם לקראת שוק העבודה של העשור הבא, הרי שבנוסף, מושגים כמו קריירה יציבה וביטחון תעסוקתי, כבר כמה שנים הולכים ומאבדים את הרלוונטיות שלהם, ועלולים לעבור מהעולם לחלוטין.
לדברי החוקרים, הודות ליכולתם להסתגל במהירות לטכנולוגיות חדשות ולסביבת עבודה מתפתחת, יחוו בני דור המילניום, דור ה-Z ואלה שיבואו אחריהם, חיים מקצועיים שונים באופן מוחלט מאלו שהיו להוריהם.
כתוצאה מכך, טוען המחקר, כבר עכשיו מגלים הדורות הצעירים תחושות הולכות ומצטמצמות של נאמנות למעסיקיהם הנוכחיים, ונמצאים בחיפוש מתמיד אחר הזדמנויות הכשרה, צמיחה וגמישות.
אלא שבכל שנה שעוברת, האוניברסיטאות והמכללות הופכות פחות ופחות חלק מהנוסחה הקושרת בין הכשרה אקדמאית ותואר אקדמי לעתיד תעסוקתי.
המחקר מסכם, כי אף על פי שאיש לא יכול להיות בטוח לגבי העתיד, יש דבר אחד אשר כן ניתן לדעת בוודאות: מערכות החינוך המודרניות אפילו לא מתחילות לבסס את היסודות שהדורות הבאים יזדקקו להם בעולם העתידי שבו הדיגיטליזציה רק תלך ותגבר.
השאלה הגדולה היא מה בעצם ניתן לעשות בשלב זה, כאשר העתיד לוט בערפל סמיך. מה יכולות מערכות החינוך לעשות כדי להקנות לדורות הבאים את הכישורים והגישות הנחוצים להם.
עד שלשאלה הזאת לא תהיה תשובה, ועד שמערכת זו תשתנה, נדרשים המחנכים ומעצבי תוכניות הלימודים להקנות לדורות הצעירים כלים שיסייעו להם לפתח בעצמם כישורים בנושאי חדשנות, במטרה להכין אותם לקראת עולם שללא ספק יהיה תחרותי ביותר ובלתי ניתן לחיזוי.
