צבי לבנה, מייסד ומנכ"ל מרכז ההדרכה 'שדות ישראל', מבסס את הרצאותיו על סיפור חיים סיפור היזמות יוצא דופן שלו. עם חשיבה מקורית ורבת תעוזה, המדגישה את הפיכת הידע למעשה, את התיאוריות והמודלים לכלים שימושיים בחיינו.
"עד שנות השמונים פגשתי כ-70 אלף אנשים [במהלך ההרצאות]. אני לא יודע מה הם חוו, לי תמיד היה פצצה פתח צבי לבנה את הרצאתו בכנס חשיפת מרצים של HRus. בכל פעם שאני בא להופיע בפני אנשים, במיוחד במקומות שטרם הופעתי, בין אם זה אצלי במרכז (ההדרכה) או בארגונים, תמיד אני רואה בעיני דמיוני אנשים שאומרים: 'זה לא הגיוני. לך הביתה. בחייך'. אני תמיד רואה שם את אבא שלי.
"אבא שלי מאוד אהב אותי אבל הוא לא ספר אותי. אני ממושב והיתה לנו רפת. אבא שלי במקסימום יעד אותי להמשיך לחלוב פרות ולרעות אותם באחו. את אחי ואחותי הוא מאוד העריך והם באמת מאוד מוצלחים. אבל אני רצה להודות לאבא שלי כי כל הצלחה שהשגתי בחיים שלי היתה כדי להראות לו שהוא טעה. […]
"יושבים פה ביננו גם כל שדירת המורים שלי. והם כמעט מעולפים. מה אני עושה פה […] בכל פעם שהצלחתי להשיג משהו: תואר חדש, קורס חדש, השתלמות חדשה, בכל פעם שהרחבתי את אופקי, בכל פעם היה לי רצון לרוץ אליהם ולהראות להם כמה אני חכם. כמה אני יודע.
"ואחרים שאני רוצה להודות להם, אלה נציגי חיל האוויר, אותם אני אוהב במיוחד. […] חלמתי להיות טייס הייתי בטוח שאהיה טייס ואפילו אחד הטובים. רק לא ידעתי שכדי להיות טייס צריך בגרות וגם קצת התבגרות. ולמרות שהיה לי כושר פראי וקואורדינציה מטורפת, לא הגעתי לקורס טייס […]. אבל גם להם אני רוצה להודות מכיוון שבזכותם הגעתי לסיירת חרוב עברתי שירות מטורף לחלוטין ואת הטיסה השלמתי אחר כך. למדתי לטוס בעצמי ומזה 20 שנה כל סוף שבוע כשאתם שומעים זמזום בחלק מהפעמים אני יושב שם.
"ובכל זאת הנה אני עומד לפניכם. מה שאומר שקרה משהו. שיש תפנית בעלילה. ולתפנית בעלילה שלי יש שם. השם שלה הוא חנה חיים יערי. חיים יערי היה איש עם זכויות רבות בביטחון ישראל. אחרי השירות הצבאי נשלחתי לאבטח את השירות ואותו באופן אישי. חייתי עם חיים וחנה והם עטפו אותי. הייתי הפרויקט שלהם. הם טיפחו אותי ונתנו לי את הדבר הכי חשוב לאדם. את האמונה בעצמי. את הביטחון בעצמי. זה לקח אותי למפעל החיים שלי, שהתגלגל במשך השנים וגם גלגל הרבה מאוד כסף ובסוף הפך להיות מרכז ההדרכה שלי".
תחילתו של המפעל
"חזרתי אחרי השירות למושב", מספר לבנה, "וגיליתי שבמושב אצלי כמו במושבים אחרים בארץ, מגדלים כמויות עצומות של פרחים. אלא שבדיוק באמצע העונה מפסיקים לשווק אותם ומפסידים כסף. עלה לי רעיון איך לפתור את זה. רצתי לפקולטה לחלאות ברחובות, מצאתי מומחה שהסכים להקים איתי מעבדה. עשינו ניסיונות ובסוף היה לנו מוצר. כעת היה צריך להציג אותו בתערוכה בעולם.
"מצאתי תערוכה ומאד שמחתי אבל הודיעו לי שכדי להשתתף אתה צריך מיליון דולר [מילה לא ברורה]. לא היה לי גרוש, וגם אין לי מפעל. אבל לא ויתרתי. רצתי ל[מילה לא ברורה] שכנעתי אותם לתת לי מטר וחצי בתערוכה. והם נתנו לי.
"בתערוכה, ביום הראשון 11.30 בבוקר ניגש אלי מבקר, ורצה להפגש בערב בבאר. […]. הוא נתן לי 'הזמנת ניסיון אמריקאית'. מדובר בסכום של 230 אלף דולר. כעת, אין לי מפעל ואין לי גרוש. הבנתי שנותנים שם מקדמה חשבתי אולי לקחת את המקדמה ולברוח.
"הבנתי שהאספקה עוד תשעה חודשים. חתמנו. אני פחדתי לחזור לתערוכה למחרת בבוקר שמא עוד מישהו יגיד לי אותו דבר. שידרתי 'הכול מכור'. חזרתי לארץ, ובתוך שלושה חודשים הוקם מפעל. ייצרתי כל מה שהיה צריך ההזמנה סופקה בסוף השנה נסעתי אליו לקבל את הצ'ק האחרון. הוא אף פעם לא ידע ש[מילה לא ברורה.].
"אני מופיע בתערוכות רבות נוסע למקומות שונים, והחברה גדלה במידה משמעותית. בכל פעם שאני מגיעה לתערוכות בחו"ל תמיד מצלמים אותי מכל עבר. ואני בטוח שמצלמים אותי חתיך הורס. אבל מה שעניין אותם זה המוצרים שלי. והם מאד דקדקו בצילומים עד שראיתי את המוצרים שלי בכל מקום והבנתי שגם הגיע זמני. והיה צריך לעשות שינוי. המקום הפך להיות מרכז מבקרים ומייד אחר כך מרכז הדרכה שפועל עד היום.
"ואני עובד ומרוצה ממה שאני עושה והעסק פורח. ב-20.7.2007, כתוצאה מקצר פוצרת שריפה ובתוך כמה שעות נחרב המפעל עד היסוד. אני רואה לנגד עיני מפעל חיי אפר ועפר לא נשאר כלום. הצוות יחד איתי התגייסנו ובתוך שלושה חודשים הוקם מרכז הדרכה מחדש והמשכנו לעבוד. המשכנו לעסוק במלאכה שהרגשנו שהיא כל כך חשובה".
את המשך הרצאתו של צבי לבנה בכנס חשיפת המרצים ניתן לראות ולשמוע בווידאו המצורף.
להזמנת ההרצאה המלאה וקבלת פרטים נוספים:
בדואר אלקטרוני:center@sdotisrael.co.il
ובטלפון: 054-4332853
