תרבות ארגונית היא מכלול דפוסי ההתנהגות הגלויים והסמויים על פיהם מתנהל הארגון. השפה בה משתמשים העובדים בינם לבין עצמם ובינם לבין ההנהלה, הלבוש איתו הם מגיעים לעבודה, הרגלים אחרים, כמו עישון או איסור העישון במקום העבודה וכו'.
דפוסי התנהגות חשובים יותר להיבטים הקשורים לתחום הייצור- בין אם מדובר בייצור מוצרים או ביצור שירותים. תרבות ארגונית היא חלק חשוב של מדעי הניהול ולימוד התחום נועד למטרות שימושיות: הטמעת שינוים ארגוניים בשל משתנים פנימיים או חיצוניים, כמו הכנסת טכנולוגיות חדשות ושינויים כלכליים חברתיים ופוליטיים.
הנחת יסוד שאומתה במחקרים רבים, היא הקשר בין לכידות המרכיבים של התרבות הארגונית לבין יכולתה של החברה להגדיל את הרווחיות שלה. הגדלת הרווחיות היא פועל יוצא לא רק של תפוקה גבוהה, אלא אף של מערך שווק גמיש ודינאמי והיכולת של כלל הארגון להתאים עצמו לשינויים.
מבין מרכיבי התרבות הארגונית אפשר לציין נושאים כמו הנכונות של הארגון לקחת סיכונים חדשים, מידת הפתיחות שלו לחדשנות טכנולוגית, ההיררכיה הפנים ארגונית – היחס בין ההנהלה הבכירה לדרגי הביניים, פורמאליות והעדר פורמאליות ביחס בין מנהלים ועובדים (כמו השאלה עד כמה יכולים עובדים להיפגש עם מנהלים בכירים מהם בפרקי זמן קצרים ללא צורך בתיאום ניכר מראש).
היבט אחר הוא היחס בין מרכוז לביזור בתחום קבלת ההחלטות של כלל העובדים בחברה. נושא השכר גם הוא מאפיין מרכזי של התרבות הארגונית – האם בסיס השכר הוא קבוע או שמרכיב התגמולים בו הוא גדול. שעות העבודה הם נדבך נוסף- בארגונים צבאיים כמו צה"ל, מקובל להישאר גם ביחידות מטה שעות עבודה רבות מעבר לשעות הפורמאליות, וקיום ישיבות המתחילות לאחר סיום הפעילות הפורמאלית היא נורמה המאפיינת את התרבות הארגונית הזו. סוגיות כמו נכונות העובדים להמשיך את העבודה מחוץ לשעות הרגילות בבית ובשעות הפנאי, היא סוגיה אחרת בהקשר זה. היחס בין עבודה יחידנית לעבודת צוות, היא מרכיב נוסף בתרבות הארגונית והיא מקרינה על היבטים אחרים כמו תחרותיות מול שיתוף פעולה.
