מדוע ל"ג בעומר הוא יום עבודה רגיל ואינו נחשב לחופשת חג

בשבוע הבא יחול ל"ג בעומר, ולאור העובדה שבמוסדות החינוך זהו יום חופשה, נשאלת השאלה, מה מעמדו של ל"ג בעומר לגבי העובדים, מי יכול לקחת ביום זה יום חופשה על חשבון המעסיק, ועבור אילו עובדים שיקחו יום חופש בל"ג בעומר, הוא ייחשב לאחד מימי החופשה השנתית.

בעקרון, יש כמה חגים "מוכרים" הנחשבים לחופשת חג, כלומר יום חופשה שעבורו מקבלים העובדים תשלום (חוק שעות עבודה ומנוחה קובע, כי דינו של יום חג כדין יום המנוחה השבועי). אלא שמועדי החג הכלולים בהגדרה זו הם: ראש השנה, יום כיפור, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח, חג השבועות ויום העצמאות. במילים אחרות, ל"ג בעומר לא נחשב ל"יום חג" הכלול בחוק שעות עבודה ומנוחה.

זאת ועוד, צו ההרחבה הנוגע לקיצור שבוע העבודה ל-43 שעות שהוחל על כל העובדים במשק קובע, כי גם עובדים שעתיים, שעבדו בארגון שלושה חודשים לפחות, זכאים לתשלום עבור חגים, אלא שגם במקרה שלהם ל"ג בעומר אינו כלול ברשימת חגים אלה. יתרה מכך, ל"ג בעומר גם אינו מקנה לעובדים את הזכות לעבוד יום מקוצר שנחשב כיום עבודה מלא, למעט עובדים שיש להם זכות כזאת בחוזה ההעסקה שלהם.

אם כך, מי כן יכול לנצל את ל"ג בעומר כיום חופשה? מסתבר שזכות זו שמורה רק לעובדים שעל פי הסכמי העבודה שלהם יכולים לקחת חופשה בל"ג בעומר תחת ההגדרה "יום בחירה". כמו כן, עובדים שבמקום העבודה שלהם יש הסכם קיבוצי לפיו ל"ג בעומר נחשב ליום חופשת חג, או שעל מקום העבודה שלהם חל צו הרחבה המתייחס לכך.

האם מכל הנתונים הללו ניתן להסיק כי עובדים, שבחוזה ההעסקה שלהם לא מצויין ל"ג בעומר כ"יום בחירה", או שבהסכם הקיבוצי שלהם לא כלול ל"ג בעומר כיום חופשת חג, לא יכולים כלל לקחת חופשה בתשלום בל"ג בעומר? לא בדיוק.

מסתבר, שבחוק החופשה השנתית קיים סעיף 6ב, לפיו כל עובד יכול לקחת יום חופשה אחד מתוך ימי החופשה השנתית להם הוא זכאי, על פי רשימה שנקבעה בתוספת לחוק. אבל רק בתנאי שהודיע על כך למעסיק לפחות 30 יום מראש. ל"ג בעומר כלול ברשימת הימים הנחשבים כתוספת לחוק. (לרשימה מלאה של ימי הבחירה ראו: מהם ימי הבחירה על פי חוק בהן לא ניתן לסרב לחופשת עובד?)

מדוע, אם כן, לא נחשב ל"ג בעומר כיום שבתון הכלול בחוק שעות עבודה ומנוחה? הסיבה לכך היא של"ג בעומר, אף שהוא היום ה-33 לספירת העומר שסופרים מפסח לשבועות, אינו נחשב לחג דתי. מקור החג אינו בתורה או בדברי חכמים, אלא במנהג שהתפתח במאה ה-13, לזכר מאבק היהודים על עצמאותם.