לוחות זמנים גמישים ללא הגבלה, במידה שלא היתה מעולם קודם לכן בשוק הארגונים, הפכו כעת לנוהג מקובל ברוב החברות, ככל שמגיפת הקורונה נמשכת ובתי הספר הפיזיים, הגנים ומעונות היום סגורים.
יש לא מעט מעסיקים שמאשרים לעובדים לקבלת החלטות עצמאיות לגבי לוחות הזמנים בהם הם מסצעים את העבודה, כדי לאפשר להם למלא את תפקידיהם בעבודה ובה בעת להיות מסוגלים לתת מענה לצרכי המשפחה.
כך או כך, מחקר אחר מחקר מראים שהאחריות על הטיפול בילדים וסיוע להם בלימודים בזום נופלת בעיקר על הנשים.
פירוש הדבר הוא שנשים עובדות החל ממוקדם מאוד בבוקר ועד מאוחר מאוד בלילה כדי לעמוד בדרישות של הארגון ובמקביל לוודא את התקדמות הילדים בלימודים.
המצב הזה מביא נשים עובדות רבות לידי תשישות שבעקבותיה מגיעה בדרך כלל הקטנה משמעותית של שעות העבודה או הפסקתה לחלוטין (התפטרות).
המצב קשה במיוחד לאמהות חד הוריות, בפרט אלה מביניהן שהן גם מפרנסות יחידות. מצב זה יוצר מצבי לחץ נפשי גבוה בשל החשש שהדבר ישפיע על מסלולי הקריירה שלהם.
ברקע צריך לזכור שכל העומס הזה מוטל על הנשים שברוב המקרים הן מרוויחות קטגורית פחות מגברים.
מומחים בארה"ב הביעו חשש מכך שמצב זה של המגיפה מסיג את עולם העבודה שנים רבות לאחור והורס את הצעדים שנעשו בנושא של העסקת נשים עד כדי לנשל את הנשים ממקורות ההון.
מסקר שנערך בארה"ב בקרב עובדים ועובדות עולה, כי ב -55% ממשקי הבית בארה"ב, לנשים יש סיכוי כפול לאחריות ראשונית או בלעדית בכל הנוגע לבישול, ניקיון, טיפול בילדים וחינוך (עזרה הלימודים) במהלך מגיפת הקורונה, ובה בעת, נשים משקיעות 15 שעות בשבוע יותר בעבודות הבית מאשר גברים. כלומר מספר שעות השווה ל-1.5 ימי עבודה.
החוקרים טוענים כי נשים רבות מגיעות לנקודת השבירה, משום שהן לא רואות אופק שבו מסתיימת התקופה המתישה.
התחושות של נשים שהשתתפו בסקר היו (על פי הדיווחים של המשתתפות), דומות להשתתפות במרתון שאין לו נקודת סיום.
החדשות הטובות הן, לדברי מבצעי המחקר, שכיום, גם המעסיקים שהיו הספקניים ביותר לגבי עבודה מהבית, למדו שעובדים יכולים לעבוד מהבית ולהיות פרודוקטיביים.
כעת צריכים ארגונים להגיע להבנה ששוק העבודה נמצא בשלב הבא שלו: השלב בו הארגון צריך להוסיף הטבות בנושא טיפול בילדים.
צעד נוסף שנדרש כעת מהארגונים הוא לאמץ את האפשרות לעובדים ולעובדות לשלב בין עבודה במשרה מלאה לעבודה במשרה חלקית, על פי היכולות של כל עובד.
כלומר, לאפשר לעובדים ולעובדות של הארגון לעבוד בימים מסויימים במשרה חלקית ובימים אחרים במשה מלאה (מבחינת מספר השעות ביום), ולא למנוע קידום במסלול הקריירה במצב של משרה חלקית.
בשורה התחתונה, המשבר הנוכחי מביא יותר ויותר ארגונים להבנה שיש צורך ליצור מבנים חדשים לצורות העסקת עובדים.
