מאיר נבון: האיש בעל שלושת הכובעים

מאת: בני וולך

"יש אנשים שפוחדים לעלות על במה. אני פוחד לרדת" – כך היה מאיר נבון, פסיכולוג, יועץ קריירה, מאמן ניהולי ועסקי, מעיד על עצמו מדי פעם, אבל לצערנו זמנו של מאיר לרדת מהבמה הגיע בטרם עת. אנו ננסה לתאר את דמותו כאדם וכאיש מקצוע ב-35 השנים האחרונות לחייו – תקופה בה השפיע עמוקות על כל כך הרבה אנשים.

בחרתי לקחת חלקים מדברי אנשים רבים, ולשבצם כיהלומים בתחנות חייו המקצועיים של מאיר. לשזור סיפור בסיפור משפט במשפט, מבלי לציין בפירוש מי כתב מה. וכתבו הרבה טובים ויקרים כמו: תמי נבון, דפנה רוזנטל נבון, אברהם חפץ, איציק נודלמן, גדעון זיילר, ריקי שורק, דובי פלג, רונן המר – כולם שמות שליוו מקרוב את התפתחותו ותרומתו של מאיר. תודה לכולכם שזכרתם ושיתפתם.

התחלה: בנק לאומי

מאיר סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה תעסוקתית. הוא נכנס לבנק לאומי ב1983-4 כעוזרו של אבי חפץ.

אחד המספרים על מאיר מעיד כי הכיר אותו במסגרת לימודים לתואר שני MBA executive במנהל עסקים באוניברסיטת ת"א, כשהיה ראש מדור בחינות באוניברסיטה הפתוחה. מהר מאוד התחברו, תרתי משמע. מאיר התגלה כפרטנר אדיר. היה לו עומק מחשבתי ורוחני יחד עם ראש אנליטי מאוד. כל נושאי המתמטיקה וחקר הביצועים היו קלים מאוד עבורו. ומצד שני הגיע  לתואר אחרי לימודי פסיכולוגיה, כלומר, היה ורסטילי ביותר. כל זה הביא אותו לשכנע את מאיר להצטרף אליו לבנק כעוזר אישי ורפרנט עסקי. הוא היה אז בן 30.

יחד הכינו תכנית הבראה לבנק. וכשהתקדם בסוף שנות ה-80 לתפקיד משנה למנכ"ל הבנק, פתח מאיר במסלול עצמאי של עבודת שטח ולאחר תקופה קצרה יחסית של התנסות כמורשה חתימה בסניף פ"ת, הפך למנהל סניף  גבעתיים. לדבריו – כל אותה תקופה שימשתי לו כמנטור אישי ומקצועי. שנינו מאוד נהנינו מתקופה זו. מאיר היה מתוחכם ואמביציוזי, חסר שקט במובן הטוב של המילה. ידע עם מי לדבר, לא כל כך אהב אנשים טפשים, אבל תמיד הייתה לו סבלנות להקשיב.
מאיר עבר קורס קדטים בבנק ועקב עברו הברזילאי היה מיועד לקבל תפקיד בפנמה. לבסוף החילט לא לנסוע ולעבור לסניפים וניהל את סניף גבעתיים במשך 3 שנים ומאוד הצליח. זכה בפרסי הצטיינות שונים. עובדיו העריצו אותו. היה מנהל סניף מצליח בפתח תקווה. מאיר הצטיין בראיית התמונה כולה ובהסתכלות אנליטית ותכנון קדימה לטווח ארוך.

מספר אחר: מאיר נבון ז"ל היה מנהלי הישיר באחד מסניפי בנק לאומי. כמנהל היה משכמו ומעלה – אך גם כאדם. כפי שידע לפרגן בהצלחות, ידע גם לתת גיבוי במצבי כשל, ובכך נתן תמיד את ההרגשה שאין להימנע מלקחת סיכונים מחושבים על מנת להצליח, כי לא יהיה מצב בו אם עבדת בהתאם לנהלי העבודה ולא הצלחת – לא יהיה לך גיבוי.

בשלב מסוים החליט לחזור לאהבתו – הדרכה והכשרה של אנשים, השליטה במערכות. בחר בניהול מחלקת ההדרכה של בנק לאומי ומונה ב-1998 לעוזר בכיר למנכ"ל. כמנהל הצליח לחבר את ניסיונו  העסקי לנושאי הלמידה. שמוליק זוסמן מנהלו – סמנכ"ל משאבי אנוש של בנק לאומי באותה תקופה, ידע להרגיע ולמתן את מאיר שהיה איש רציני, חכם אך גם סוער, ציני וחד לשון, וקצת חסר סבלנות לפוליטיקה ולתהליכים הארגוניים.

מאיר פרח שם ופיתח מערכות למידה מתקדמות. היה לו כושר שכנוע יחד עם אהבת המקצוע והתלהבות ממה שעשו עובדיו. כגולת הכותרת של עשייתו ראה בפיתוח מודלים ומערכות e learning והיה בין הראשונים שהקימו מערכות כאלו בארץ. הייתי במשך שנים רבות מדריך במרכז ההדרכה – והתקופה בה ניהל מאיר את המרכז הייתה מהתקופות בהן נהניתי לבוא לשם.

מאיר 'גילה' את עולם ההדרכה הארגונית כאשר עבר מתפקיד ניהולי בנקאי לתפקיד מטה, ניהול מרכז ההדרכה של בנק לאומי. בזמן שניהל את מרכז ההדרכה בבנק לאומי, זכה הבנק בפרס בינ"ל של הארגון הגדול בעולם להדרכה ארגונית (ה- ASTD, www.astd.org), ובכך היה הראשון שחשף את השוק הישראלי לקיומה של קהילה מקצועית עולמית בתחום ההדרכה בארגונים ולסטנדרטים העולמיים בתחום. בכך שם מאיר לראשונה את מקצוע ההדרכה הארגונית כפרופסיה על תפקיד שנתפס עד אז כמנהלתי.

בין היתר הוא פיתח ויישם בבנק לאומי מערכת למידה מרחוק (הראשונה מסוגה בארגונים בארץ). מאיר אהב טכנולוגיה, לא אהב להיכנס לפרטים ואפשר ודרש עצמאות מעובדיו. הוא ניסה ליצור תובנות מהחזון.

אינטרוויז interwise

למאיר חסרה הסבלנות להמתין במסלול קריירה איטי ומסודר, ולכן לקראת סוף המאה ה-20 עשה מעשה (ולא בקלות), ועזב את הבנק וטובת חברת INTERWISE שעסקה בנושא זה, ושימש כנציגה בחו"ל.

לאחר התלבטות החליט לעזוב את "סיר הבשר" ולעבור למגזר הפרטי – לעבודה בחברת interwise. הוא ייצג את החברה באירופה, אך התקשה להסתגל לתרבות העבודה האירופאית של "הפלת עטים מהיד" בשעות מסוימות… מאותה שנה התנהל מאיר כעובד "דור Y" עוד לפני שהמונח היה קיים. הוא שימש בתפקידים ניהוליים בחברת אינטרוויז, היי-קיו, ארגו, נס, שירות התעסוקה והמי"ל.

אחד הדוברים מספר כי הוא החל את עבודתו באינטרוויז בשנת 1999, והיה בין הראשונים בארץ שחשף לשוק הישראלי את עולם טכנולוגיות הלמידה. כבר אז, בעידן "בועת האינטרנט" של תחילת האלף השלישי, הקפיד שלא להתייחס לטכנולוגיה בפני עצמה אלא קישר אותה לרציונלים הדרכתיים, דידקטיים ומתודולוגיים. ניתן לראות את חזונו בשני ראיונות שנתן לחברה שלנו, אחד במסגרת העיתון שלנו ואחד במסגרת למידה שערכנו. ב- 2004 מונה מאיר לתפקיד יו"ר כנס ההדרכה השנתי של ירחון משאבי אנוש.

המי"ל

התחנה הבאה היתה כששימש סמנכ"ל פיתוח עסקי של המי"ל, שם עבד עם פנינה שנהב. החבילה נפרדה כש"מטריקס "קנתה את המי"ל וג'ון ברייס הפכו להיות הזרוע המנהלת של המי"ל דבר שייתר תפקידי הנהלה רבים.

נס טכנולוגיות

אחד המספרים אומר כי הכיר את מאיר נבון כשהצטרף לצוות ההנהלה של חטיבת ההדרכה של נס טכנולוגיות. מאיר הצטרף כמנהל פיתוח עסקי (עסק בפיתוח עסקי של למידה טכנולוגית במסגרת חטיבת ההדרכה), ופיתח מערכי הדרכה למטמיעי ומדריכי ה-ERP. הצטרפותו לצוות שדרגה את כולם, לדבריו. ההכרות שלנו נולדה מתוך "פלישה" שלך לחדר שלי כשדאגת למחוק את הלוח בהעדרי ושאלת אותי בטלפון בשיחה הראשונה בה הצגת את עצמך "אם הדברים שהיו רשומים על הלוח היו חשובים לך?!"…כזה היה מאיר בשבילי. פיטר פן נצחי בלי טיפת מבוכה או התחשבנות עם אמת פנימית חזקה. איש מעניין, מרתק, סוחף ומסעיר.

היה זה כאילו פתאום נשמנו כולנו "אוויר פסגות". מחטיבה אינטימית שעסוקה בנישת פעילות מסוימת שודרגנו ל"אנשי עולם ההדרכה". מאיר חשף בפנינו עולם מקצועי ואיכותי ובדרכו הססגונית והמיוחדת "הטעים" אותנו בטעמים, ניחוחות וטקסטורות שלא הכרנו.

במסגרת תפקידו מאיר הצביע על האופק וסימן לנו מטרות יעד, לא תמיד היו הדברים פשוטים אך מאיר בהיותו "לוחם ללא רבב" לא הסכים להתפשר על האמת המקצועית שלו. לא תמיד הצלחנו להדביק את "פסיעותיו הגדולות"… כדרכו של מאיר הוא רצה הכל, עכשיו ומיד. עם התלהבות של ילד, שנינות לשון ובהירות מחשבה קשה היה שלא ללכת שבי אחריו…

מאיר היה האבוקה המראה את הדרך, שנדרש לסמן את יעדיה של פעילות ההדרכה בנס וכיצד משיגים זאת. במסגרת פעילותו מאיר הפיק וארגן כנסים ומפגשים מקצועיים של מנהלי ואנשי הדרכה. מאיר בחן וצרף פתרונות טכנולוגיים לפעילות ההדרכה, חבר אותנו לפעילות הדרכה בעולם ויזם שיתופי פעולה כערכים נוספים לפעילות הקיימת. נראה היה שהעשייה מניעה אותו קדימה עוד ועוד והוא היה כועס ומתוסכל שניסו להאט את הקצב שלו.

אבל המקום בו מאיר פרח באמת, היה על הבמה. היה בו מן השחקן שמרגיש במיטבו כשהוא מציג בפני קהל. הוא היה מלהטט ומפלרטט עם קהל שומעיו וצופיו ומוביל אותם דרך שחוק וקסם אל תובנות עמוקות וחשובות.

חוש ההומור של מאיר היה "כרטיס הביקור" שלו. היכולת להמציא כינויים לאנשים, תיאורי מצב בלשון ססגונית, ובעיקר העוקצנות שהייתה לא פעם מאתגרת ולחלקנו מאתגרת מדי…

אך מאיר ידע לצחוק על הכול, על כולם וגם על עצמו, היכולת שלו "לשחוט פרות קדושות" הייתה מופלאה. אף פעם לא ממקום רע או פוגע, אלא כמו הילד הקטן שמודיע "המלך הוא עירום".

קשה היה להישאר אדיש למאיר. חלק מהאנשים חששו מנחת לשונו, חלק ראו בו מקצוען חסר פשרות, חלק חשבו שהוא עוסק בעתידנות… אבל אף אחד לא יכול היה להתעלם וכל מפגש איתו היה בבחינת אירוע שבו נדרשת להיות במיטבך.

ספירלה + המכון הטכנולוגי בחולון – המחלקה לטכנולוגיות למידה

החל משנת 2005 החל מאיר להיות פעיל ביוזמה להקמת תואר אקדמי בנושא טכנולוגיות למידה במכון הטכנולוגי בחולון. מאיר הצטרף כחבר סגל פעיל בהקמת התואר והיה מראשוני המרצים בסגל המרצים של המחלקה לטכנולוגיות למידה. באותה שנה הקים מאיר יחד איתי ועם פרופ' מיקי רונן את בי"ס ספירלה למקצוענות בהדרכה. בית ספר זה קיים עד היום ומאיר הקפיד ללמד במסגרת הקורסים בבית הספר הזה, כולל מחזור הלמידה האחרון בנובמבר 2012.

מאיר היה מעורב בהקמת בית הספר, בשיווק שלו, בבניית התכנים לקורסי פיתוח הדרכה וניהול הדרכה ובהבאתו של אחד ממומחי הלמידה הארגונית המשמעותיים בעולם (ג'יי קרוס, שהציג לראשונה בארץ את עולם הלמידה הלא פורמאלית, היום כבר מונח מוכר ומוטמע).

 במקביל לימד כל השנים במחלקה לטכנולוגיות למידה וריכז את הקשר בין התעשייה למחלקה כך שפעילותו במכון בחולון הייתה בכמה וכמה ערוצים בו זמנית. במקביל, מאיר היה פעיל מאוד בעמותה לניהול משאבי אנוש וניהל את הקבוצה בתוך העמותה שעסקה בהדרכה ארגונית.

 מאיר פרסם מאמרים רבים, התראיין לעיתונות בתחומי ניהול עסקים וכלכלה, כתב בלוגים והופיע בכנסים והרצאות במסגרות השונות שבהם היה משולב.

מאיר הרצה בקורסים רבים בחולון ובמכללת הגליל. מטעם מכללת הגליל נסע לאנגולה להדריך פורטוגזים בנושאי משאבי אנוש. הוא חידש להם הכל וזה עשה לו טוב. ללמד, לתת. מאיר לעולם לא התנשא אלא דיבר אליהם בגובה העיניים והם אהבו אותו. הם הגיעו גם לארץ וגם כאן ליווה אותם בלימודיהם.

למאיר היה חזון אותו שאף להגשים בחולון וראה אותו כתפקידו של המכון: מתן ארגז כלים מעשיים לפיתוח הדרכה מעשית.

אחד הדוברים סיפר על מאיר כי הכיר אותו לפני כעשר שנים עת היה שותף בכיר לפרופ' מיקי רונן בהפיכת חלום למציאות: הקמה של דיסציפלינה אקדמית חדשה –  טכנולוגיות למידה. לא הייתה זו עוד מחלקה או עוד ממסד אקדמי. היה זה דבר מרענן, שונה ובעל משמעות. מאיר שהיה דמות מרכזית בהקמת המחלקה הפיח רוח חיים ייחודית בקרב העוסקים במלאכה. מאיר היה מצויד ב"מתת אלוה" – הייתה בו היכולת להלך קסם על אנשים. הוא נשא בתוכו שילוב של שלושה ממדים שלא תמיד דרים תחת קורת גג אחת.

לדבריו של מספר אחר, מאיר היה איש מקצוע בולט וייחודי. הוא היה מקור של ידע במרחב שלם של תחומי למידה והוראה, הדרכה ופיתוח טכנולוגיות הדרכה, היה בקיא לעומק בפסיכולוגיה של הפרט והחברה, והבין לעומק תהליכים חברתיים. מאיר שלט והוביל טכנולוגיות מדיה חברתיות כאילו והיה נער בן 16.

הוא היה מורה ומרצה מהשורה הראשונה. לאורך כל שנות ההוראה במכון היה דמות מבוקשת על ידי כל שומעיו, שימש כתובת לסטודנטים בכל מצב גם כשבקושי נשא את רגליו לכתה. מאיר הצליח להדביק את הסטודנטים שלו בחיידק הלמידה, ריתק אותם בסגנון הרצאותיו והיה מודל לחיקוי. במסגרת יוזמותיו אירח לא פעם אורחים רבים רמי דרג מארצות אפריקאיות, מתוך מטרה להציג בפניהם את הפלא בלשונו, ולהאדיר את שמו של המכון הטכנולוגי, אותו כל כך אהב.

מאיר היה אדם שלפתחו שיחרו אנשים שנזקקו להשמיע… הוא היה איש שכולו אוזן. בעל כושר הקשבה נדיר ויכולת ראייה בלתי מתפשרת של החלקים הטובים בחיים. ידע תמיד להפנות את שומעיו אל מחצית הכוס המלאה ולעיתים גם אם החלק המלא היה רק טיפות זעומות….

כשנשא דברים בשם המחלקה במפגשי חלוקת תארים, התכונה הכי בולטת שלו היתה ידידותיות. כל כך outgoing, כלפי כולם. תלמידים, קולגות, הצוות הרפואי שטיפל בו, חולים אחרים.

אחד המספרים מעיד כי כשהגיע בפעם הראשונה למפגש חברי הסגל של המחלקה – מאיר היה האדם הכי לבבי ומסביר פנים בחדר. הוא טרח והראה איפה השירותים הסמוכים לכיתות הלימוד שלנו. מסוג הדברים שלא שוכחים. בהמשך, הוא מספר כי הם חלקו משרד יחד. מאיר היה מגיע לפני או אחרי השיעורים שלו – בד"כ על מנת לשוחח עם אנשים במשבר, שנאלצו להיפרד ממקום העבודה שלהם. הוא דיבר תמיד בהמון חום. האופטימיות והחיוביות שלו בטח דבקו בהם. במשרד היו מפטפטים על הילדים, קורס הקצינים של עודד, הלימודים של עדי בניו-יורק. מאוחר יותר ההחלטה של הבן הצעיר ללמוד בירושלים. כך מספר כי ליווה אותו בכאב של פירוק המשפחה, ובהמשך, בהתרגשות מהמפגש עם דפנה. ולבסוף המחלה. גם עליה סיפר מאיר במשרד המשותף, אחרי שסגר את הדלת.

אותו מספר ליווה את מאיר מספר פעמים לטיפולים בבית החולים. בכניסה לחדר הטיפולים, במחלקה האונקולוגית, היה מגייס כוחות, מחייך, שר, ויוזם שיחה עם החולים האחרים והצוות המטפל. במהלך המחלה אחד הנושאים שחזר מדי פעם בשיחות עמו היה הרעיון של הפסיכולוג דניאל גילברט, שטוען שלנפש יש מנגנון אוטומטי של ויסות-עצמי של אושר: בין אם 'זוכים בפיס' או לחילופין נוחתות עלינו צרות גדולות – לאחר מספר חודשים הנפש נוטה להחזיר את עצמה לרמה הקודמת של השמחה ושביעות הרצון. נדמה שאילו מאיר היה נותר בחיים, על כסא גלגלים, עם קוצר נשימה כרוני ומבהיל – הוא היה דבק בהם וממשיך למצוא בהם שמחה וטעם.

השנים האחרונות – האיש בעל שלושת הכובעים

 למעשה מאיר הבין בגיל יחסית מאוחר שהוא מתאים לאחת משתי האפשרויות (שעבודה בארגון קטן לא הייתה אחת מהן): האחת היא לעבוד כשכיר בארגון גדול מאוד כמו בנק לאומי, שם יוכל לפרוש כנפיים ולהתקדם. השניה היא לקפוץ למים הקרים של עבודה כעצמאי. האיש האמיץ הזה בחר באפשרות השניה – בחר לעבוד כחונך/מנטור/מאמן מקצועי שמשלב את ניסיונו הרב ביחסים עם אנשים, בהובלת תהליכים, עם השכלתו כפסיכולוג ועם אהבתו הגדולה לבמה – הוא פרח על הבמה כמרצה אהוב והבין שגם שם יש לו יתרון יחסי.

הוא הגדיל עשות והוציא תעודה של מאמן, ועד יומו האחרון ייעץ והדריך עשרות רבות של לקוחות בדרכם החדשה. במקביל לעבודתו במכללות עבד כפרילנסר בחברת A.K.T בליווי עוזבים, שטח בו התמחה.

מאיר הגדיר את עצמו כ"מקצוען בעל שלושת הכובעים": פסיכולוג, יועץ ומאמן (אישי וניהולי). אך האמת היא שהיו לו הרבה יותר כובעים מאלו: הוא הרצה ב-HIT במחלקה לטכנולוגיות למידה, העביר קורסים במסגרת ספירלה למנהלי הדרכה, ניהל בהתנדבות עבור העמותה הישראלית לחקר ניהול ופיתוח משאבי אנוש בישראל את קהילת ההדרכה, כאחד ממקימי וחבר הוועד המנהל שלה שנים רבות. במסגרת זאת הנחה קורס לליווי מנהלי משאבי אנוש בין תפקידים ותמך בהם  גם בהמשך לקורס. מאיר התנדב בגופים רבים, העביר סדנאות למפוטרים ועוד ועוד. הוא דגל תמיד ב "גם וגם", ובהחלט יישם זאת בחייו המקצועיים המגוונים.

מכיוון שמאיר היה בעל עבר עשיר ביותר בתפקידי ניהול – הוא באמת נתן ערך מוסף עצום לנועצים בו. השילוב בין אישיות מיוחדת, אכפתיות, סקרנות, חוכמה, הפרדת עיקר ותפל, הפיכת כל נושא ל"פשוט" יחד עם רקע בתעשייה – הפכו אותו ליועץ מבוקש. היו לקוחות שכשייצאו מהבית אמרו: "תשמרו עליו, הוא אבא של כולנו". ובהתאם ללוגו של מאיר "אתך על לאופק ומעבר" – העניק לכל מטופל ונועץ יחס חם ונתינה אינסופית.

במקביל לעבודתו מהבית כ"מקצוען בעל שלושת הכובעים", הוא המשיך להרצות בפורומים שונים, מכיוון שעצם אהבתו העצומה לבמה לא הסכים לוותר על ההזדמנות להרצות וללמד. הוא לימד באקדמיה, וגם לימד בפורטוגזית קורסים שונים למנהלים שהגיעו לארץ מאנגולה. הקשר עם חלק מהתלמידים האלה נמשך הרבה מעבר לקורס עצמו.

סיום:

היום שבו נפטר היה זה יום שבו גם השמים בכו. מאות חברים ובני משפחה מקשיבים למילים הנאמרות בדם לבם של הדוברים "היה איש ואיננו עוד" אמרו הדוברים. כולנו פנינו המומים ודואבים, ועזבנו אותך לנוח מעמלך.

נזכרנו בדבריה של חנה סנש:

" יש אנשים שזיו זכרם מאיר כאשר הם עצמם אינם יותר בינינו. אורות אלה המבליחים בחשכת הלילה הם המראים לנו את הדרך… ואתה מאיר לאורך שנים היית לנו עמוד האש…. עתה ולעד יבליח לנו אורך מתוך החשיכה".

אוהבים, זוכרים  ומעריכים מאוד את שהיית לכל כך הרבה מאתנו.