מאבטחי השרים הגישו תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כנגד המעסיקה – חברת 'מיקוד שמירה ואבטחה' אשר זכתה במכרז לאבטחת השרים בכנסת ואבטחת בתיהם, וכנגד מדינת ישראל בסכום של כ-14,000,000, בגין הפרת זכויות קוגנטיות, לרבות התחמקות מגמול שעות נוספות, דמי מחלה, דמי הבראה, תמורת ימי חופשה, דמי חגים ועוד.
הסתדרות העובדים הלאומית התערבה אף היא בניסיון לסייע למאבטחים. ההסתדרות פנתה לגורמים שונים במשרד האוצר בניסיון לעורר מודעות לטענות המאבטחים בדבר הפרת זכויותיהם, אולם ניסיון זה לא צלח, ואשר על כן – הכריזה ההסתדרות הלאומית סכסוך עבודה כשהיא מודיעה על כוונת המאבטחים לשבות.
חברת השמירה מיקוד פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתגובה – בבקשה לצו מניעה זמני, המחייב את המאבטחים להמשיך לעבוד בצורה סדירה. מטעם חברת השמירה נטען כי ההסתדרות הלאומית איננה ארגון יציג ועל כן אינה מוסמכת להכריז על סכסוך עבודה. בית הדין לעבודה נעתר לבקשת מיקוד ונתן צו מניעה זמני האוסר על המאבטחים לשבות והורה על העברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
ההסתדרות הלאומית, פנתה לבית הדין בירושלים בבקשה לבטל את צו המניעה. ההסתדרות טענה כי היא כן גוף מייצג, שכן היא אינה ארגון העובדים היציג של כלל עובדי חברת השמירה, אלא רק של מאבטחי השרים ובתיהם, ומתוקף מעמד זה היא כן מוסמכת להכריז על שביתה נוכח הפרת חוקי העבודה המגנים על ציבור מאבטחי השרים.
חברת השמירה טענה מנגד כי היא חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל, ומתוקף כך חל על יחסי העבודה בינה לבין המאבטחים הסכם עבודה קיבוצי כללי לענף השמירה. בין היתר, נטען כי בחוזה העבודה הקיבוצי מצוין שאין להתיר למאבטחים לשבות ועל כן אין טעם להבחין בין 'מאבטחי שרים' ליתר המאבטחים.
שופטת בית הדין לעבודה בירושלים, רחל בר"ג-הירשברג, קיבלה את הבקשה והתירה למאבטחי השרים לשבות. השופטת עוד פסקה שהסתדרות העובדים הלאומית היא אכן הארגון היציג בקרב מאבטחי שרי ממשלת ישראל ובתיהם, וכי מאבטחי השרים רשאים להתקשר בהסכם קיבוצי מיוחד להסדרת זכויותיהם, חרף היותם מאוגדים בהסכם הקיבוצי של ענף השמירה.
