הנהלות של ארגונים אינן יכולות לחייב את עובדיהן להתחסן נגד קורונה ואינן רשאיות לחייב את העובדים הלא מחוסנים להציג בדיקת קורונה שלילית.
ואכן, עובד יכול לסרב להתחסן ויכול לסרב לבצע בדיקת קורונה. ועם זאת, על מנהל משאבי האנוש לידע את העובדים המסרבים, כי עלולות להיות לכך השלכות לגבי האפשרות שלהם להמשיך להגיע אל משרדי הארגון.
המחוקק עדיין מתמהמה בנושא זה, אבל בינתיים התקבלו כמה החלטות ביניים של בתי הדין האזוריים לעבודה מהן עולה, כי במקרים מסוימים ניתן יהיה להגביל את כניסתם של סרבני החיסונים והבדיקות למקום העבודה.
לאורך השנים היו לא מעט מגמות בשוק העבודה הפרטי שהחלו את דרכן בשירות המדינה. לכן חשוב לציין, כי באפריל השנה פורסמו כללי שירות המדינה בנושא, והחל מחודש זה (ספטמבר 2021) הם חלים גם על חברי הכנסת.
על פי כללים אלה, במקרים מאוד מסוימים ניתן לבקש מעובד מדינה להגיד האם הוא התחסן נגד קורונה (כולל חיסון הבוסטר) ואף לדרוש מעובד שאינו מחוסן להציג בדיקת קורונה שלילית.
כאמור, בעבר היו מקרים בהם כללים שנקבעו בשירות המדינה הגיעו בסופו של דבר לחקיקה המחייבת את המגזר העסקי כולו.
בימים אלה ניתן לראות יותר ויותר ארגונים גדולים שיוזמים ביצוע חיסונים נגד קורונה במתחם המשרדים שלהם, או במפעלים או באתרים אחרים של הארגונים.
בהיעדר קבלת החלטות על ידי בית המחוקקים, אין זה מן הנמנע שמגמה זו – של ארגונים שמזמינים אליהם למשרדים (או למפעלים) צוותים רפואיים שיחסנו את העובדים (את אלה מביניהם שרוצים בכך) – תביא בעקבותיה נורמה מקובלת של אחריות של עובדים כלפי עובדים אחרים וכתוצאה מכך התחסנות של יותר ויותר עובדים נגד קורונה.
בינתיים, במצב הקיים, מעסיקים רבים אינם יודעים איך עליהם לנהוג לגבי עובדים שמסרבים להתחסן כנגד נגיף הקורונה ובנוסף גם מסרבים להציג בדיקת קורונה שלילית, ובכל זאת, דורשים לחזור לעבודה במשרדים.
כאמור, על פי דיני העבודה (וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו), לעת עתה מעסיקים אינם רשאים לכפות על עובד להתחסן או לבצע בדיקת קורונה.
והם גם אינם רשאים לפטר עובד המסרב להתחסן ולהציג בדיקת קורונה שלילית, או לשלוח אותו לחופשה בניגוד לרצונו.
מצב זה מציב את המעסיקים בפני דילמה לא פשוטה: כל עוד המעסיק אינו יכול למנוע מעובד להכנס אל מתחם הארגון בשל העובדה שהוא מסרב להתחסן ולהציג בדיקה שלילית לקורונה, איך עליו (על המעסיק) לנהוג כדי לשמור על בריאותם של עובדיו, ועל המשך תפקודו התקין והרציף של מקום העבודה.
ואם בכך אין די, הרי שהמשך העסקת עובדים (במקום העבודה) שאינם מחוסנים ולא נבדקים, עלול לחשוף את המעסיק לתביעות מצד עובדים שנדבקו בקורונה במקום העבודה.
תביעה שכזאת עלולה להתרחש כאשר, לדוגמה, עובד שמסרב להתחסן ומסרב להציג בדיקה שלילית לקורונה חלה בקורונה והדביק עובד בעל מחלות רקע.
זה האחרון התחסן אמנם בכל שלושת החיסונים אבל "נפל" באחוזים הבודדים של המתחסנים שהחיסון אינו מגן עליהם.
כחלק מההחלטות הזמניות שהתקבלו בבתי הדין לעבודה נקבע, כי נכון לעכשיו, במצב הקיים, שבו המשק הישראלי מנסה לחזור לשגרה, זכותו הקניינית של המעסיק גוברת על זכותו של העובד לפרטיות, ולכן, המעסיק יכול לחייב עובד לומר האם התחסן או לא.
בנוסף, מעסיק רשאי לדרוש מעובד שלא התחסן להציג בדיקת קורונה שלילית, אבל שהוא לא יכול לכפות עליו לבצע את הבדיקה.
מהחלטות בתי הדין לעבודה עולה, כי הסיבה לכך שהמעסיק יכול לחייב את העובד לומר האם הוא מחוסן או לא, היא שמידע זה צריך לשמש את המעסיק בכל הקשור לחלוקת העובדים לחדרים.
מדובר בחלוקת העובדים לחדרים בהם הם שוהים, באופן שעובדים שאינם מחוסנים ואינם מציגים בדיקת קורונה שלילית, לא ישבו באותו חדר אם עובדים בעלי מחלות רקע או סיכון מסוג אחר לחלות בקורונה.
