למידה חכמה
מקובל לחשוב שהלמידה היעילה ביותר היא למידה מעשית, hands on, כלומר לראות את המומחה בפעולה, להקשיב להסברים שלו ולחקות אותו מיד. החלופה שבדרך כלל נחשבת למועדפת פחות היא לצפות במומחה ובהסבריו ולאחר מכן, במקום לבצע, לשנן אותם ולחזור עליהם "בראש". מחקר חדש מלמד השיטה השנייה טובה יותר ללמידה.
היעילות של הלמידה היא כפולה ומכופלת אם מוקדש זמן לחשיבה על מה שנלמד במהלך השיעור או ההתנסות. במאמר שכותרתו "למידה באמצעות חשיבה: כיצד הרהור מסייע לביצועים", קבוצה של חוקרים מבית הספר לעסקים של הארוורד ומאוניברסיטת צפון קרוליינה מתארים את מה שהם מגדירים כמבחן האמפירי הראשון של השפעת ההרהור (רפלקציה) על למידה. הכוונה ב"הרהור" היא לזמן לאחר השיעור שמוקדש לסינתזה, תמצות או ניסוח של הנקודות החשובות. בלמידה הפורמלית במערב בדרך כלל לא מוקצה זמן מכוון להרהור אחרי השיעור, אבל זוהי טכניקה מוכרת בבודהיזם, שם מצופה מהתלמידים להקדיש זמן של שקט להרהור או מדיטציה על דברי המורה.
בחלק המעבדה של המחקר המשתתפים פתרו בעיות מתמטיות תחת לחץ זמן וכתבו באיזו אסטרטגיה נעזרו או היו נעזרים בעתיד על מנת לפתור את הבעיה. קבוצה זו הצליחה 18% יותר בסבב השני מאשר קבוצת הביקורת שלא קיבלה זמן להרהור.
במחקר בשטח, הושוו קבוצות של סוכני שירות מכירות חדשים בתפקידם שהיו בתקופת הכשרה. חלקם קיבלו 15 דקות בסופו של כל יום הכשרה כדי להרהר בדברים העיקריים שהם למדו ולכתוב על שני שיעורים לפחות. אלה שקיבלו זמן לחשוב ולהרהר קיבלו ציון גבוה ב-23% יותר בסיום ההכשרה שלהם בהשוואה לאלה שלא קיבלו את הזמן הזה. השיפורים הללו לא היו זמניים – הם נמשכו לאורך זמן.
המחקר בדק גם את האמרה שלפיה הדרך הטובה ביותר ללמוד משהו היא ללמד אותו. החוקרים ציפו שתהליך השיתוף או הוראה של נושא או כישורים שנרכשו לאחרונה יעמיקו את ההבנה ויביאו לביצועים טובים יותר. אולם הניסויים לא גילו שום הבדל מובהר בין הרהור בלבד על ידע חדש לבין הוראתו או שיתופו עם מישהו אחר – גם זה וגם זה תרמו לביצועים.
הנכם מוזמנים להמשיך ולדון בנושא בכנס פיתוח הדרכה – כנס ללא עלות. לחצו כאן לפרטים
