המחסור בעובדים בעלי מיומנויות ספציפיות, תהליכי גיוס ארוכים מדי ביחס לצורך הדחוף בעובדים, והחוק שמחייב מעסיקים להעניק זכויות סוציאליות לכל עובד בין אם הוא זמני או מגויס לטווח ארוך, כשברקע מתרבות התביעות כנגד מעסיקים, כל אלה יחד מעלים על השולחן את הצורך הגובר בפרילנסרים.
הצורך הזה הוא דו כיווני, שכן כיום, יותר ויותר עובדים צעירים בגילאי 20-37 מגלים העדפה גוברת לעבודה במתכונת פרילנס.
שיטה זו מאפשרת להם לעבוד עבור כמה ארגונים במקביל, להחליט כמה זמן הם מקדישים לכל אחד מהארגונים והפרויקטים, ולהחליט על המיקום בו הם רוצים לעבוד ועל שעות העבודה.
חשוב לשים לב שהעסקת פרילנסרים היא לא תמיד, ולא בהכרח, זולה יותר, שכן פרילנסרים רבים לוקחים בחשבון, בדרישת התשלום, את העובדה שהם צריכים לשלם עבור עצמם ביטוח לאומי, ביטוח פנסיוני, ימי חופשה ומחלה וכד'.
אלא שהמחיר הוא לא השיקול היחיד. העובדה שארגון יכול לשכור בעלי מיומנויות על פי הצורך, בלי להמתין לסיום הליך הגיוס, ובלי להיות קשור איתם ביחסי עובד מעסיק, מהווה תמריץ חשוב ביותר עבור הארגונים.
כתוצאה מכך, בצפון אמריקה עוברים יותר ויותר תאגידים לעבודה עם פרילנסרים, כמעט בכל תחום עיסוק.
במילים אחרות, יותר ויותר חברות שוכרות יותר ויותר פרילנסרים כדי לעמוד בדרישות פרויקטים אד הוק, במקום עובדים במשרה מלאה.
על אף האתגרים ששיטה זו מציבה בפני הפרילנסרים, לרבות הצורך להשקיע שעות עבודה ארוכות בשיווק, הכנסות בלתי צפויות והיעדר כל תנאים סוציאליים והטבות להן זוכים עובדי הארגונים, בארה"ב כבר ניתן לראות מגמה סוחפת של מעבר אל שיטת עבודה זו, גם בקרב העובדים עצמם.
מגמה זו ניכרת במספרים ההולכים וגדלים של עובדים שנוטשים את עבודתם המסורתית לטובת לוח זמנים גמיש יותר, או מעבר לעבודה במשרה חלקית בצד עבודה כפרילנסר.
ובארץ – כל עוד הפרילנסר הוא אכן עצמאי המגיש חשבוניות ומנהל את רישומיו מול ראשות המיסים וביטוח לאומי, נראה שגם בישראל, יותר חברות יעדיפו בשנים הקרובות לעבור למיקור חוץ של משימות מסויימות ופרויקטים מסויימים על ידי פרילנסרים, במקום להעסיק עובדים שהארגון מחויב להם ביחסי עובד מעסיק.
ולמרות שמגמה זו תופסת תאוצה, יש כמה גורמים שמעכבים אותה. הגורם הראשון הוא הסטיגמה שהודבקה לפרילנסרים, לפיה מאחר שהם עובדים בכל פעם עבור ארגון אחר, הם לא מיומנים מספיק ואין להם את הידע הדרוש לביצוע המשימה.
סטיגמה זו הינה שגויה ברובם המכריע של המקרים, משתי סיבות. ראשית, חלק מהפרילנסרים עברו לעבודה במתכונת פרילנס לאחר שרכשו מיומנויות במקומות עבודה כשכירים.
שנית, גם הפרילנסרים שבחרו לעבוד כפרילנסרים עם כניסתם לשוק העבודה, לפני שצברו ניסיון בארגונים במתכונת של שכירים, הם בעלי מיומנויות וידע משום שצברו ניסיון בעסודה במקביל עבור כמה חברות.
במילים אחרות, כאשר יותר ויותר ארגונים מוציאים עבודות למיקור חוץ על ידי פרילנסרים, כך גוברת מידת המיומנות של אותם פרילנסרים, שכן הם צוברים ניסיון בכמה חברות במקביל.
