איזון בין חיים אישיים לעבודה הוא מונח שנובע מתרבות ארגונית ומהווה חלק מהתרבות והמנהגים השולטים כיום בשוק העבודה.
בימים אלה, בפרט עם המעבר לעבודה מהבית או לפי המודל ההיברידי, לוח הזמנים של העבודה אינו מוגבל רק לשעות המשרד הרגילות שהיו נהוגות לפני מרץ 2020.
בנוסף, ככל שיותר טכנולוגיות מתקדמות נכנסות לארגונים, ויותר משימות מעוברות למערכות תוכנה ובחלק מהמקרים אף לבינה מלאכותית, לארגונים קל יותר לאפשר לעובדים לקבל יותר זמן פנוי אחרי שעות העבודה.
ברקע, סדרי העדיפויות של העובדים, בפרט הצעירים, משתנים. הורים עובדים רוצים היום שיהיה להם יותר זמן עם הילדים. הורים רבים כבר לא מסתפקים למצב בו הם נפגשים עם ילדיהם בעיקר בסופי שבוע או במשך שעה או שעתיים לפני השינה.
בד בבד, התפתחות הטכנולוגיה גם גורמת לכך שהעובדים הפכו נגישים יותר לעבודה גם בשעות הערב כשהם בביתם.
מצד אחד המנהל יכול לשלוח לעובד הודעה לגבי משימה מסויימת שיש לבצע למחרת או אפילו עוד באותו יום, ומצד שני, העובדים עצמם יכולים לעבוד מהבית בכל שעה משעות היממה.
התוצאה היא, שלמרות שהעובדים מעוניינים שיהיו להם יותר שעות פנויות עם המשפחה, פעמים רבות, דווקא הנגישות שמאפשרת הטכנולוגיה, זו שאפשרה להם להפסיק את העבודה בשעות מוקדמות יותר, היא זו שגורמת לכך שהם עובדים גם בשעות הערב ולעיתים גם בשעות הלילה.
לכן, במקום להגביר את האיזון בין החיים האישים לעבודה, הוא עלול דווקא להתערער.
מצב זה עלול לגרום נזקים בטווח הארוך, בעיקר בשל שחיקה מוגברת של העובדים ועייפות בעקבות מחסור בשעות שינה. כל אלה עלולים לפגוע בבריאותו של העובד.
לכן חשוב מאוד שמנהלים יהיו מודעים לכך ולא רק יאפשרו איזון טוב יותר של חיים אישיים מול עבודה, מתוך אילוץ, אלא משום שלארגון יש אינטרס עסקי לוודא שהעובד לא נשחק, שהוא לא עייף מדי ושבריאותו לא מתערערת כתוצאה מעבודת יתר בעיקר בלילות.
למרות כל זאת, איזון בין חיים אישיים לעבודה אינו מתבטא אך ורק במספר השעות שהעובד מקדיש לעבודה מול מספר השעות ביום שהוא מקדיש לחייו האישיים.
איזון נכון בין חיים לעבודה מתבטא בעיקר בתעדוף משימות (בעבודה) לפי סדר חשיבות. יתרה מכך, תעדוף נכון עוזר לחסוך בזמן ובאנרגיה, ולכן מאפשר לעובד לקבוע איזון טוב יותר בין העבודה לחיים האישיים.
כך או כך, איזון בין עבודה לחיים אישיים הוא אמנם הכרחי עבור העובדים, אבל הוא גם משפיע על הארגון. עובדים שיכולים לאפשר לעצמם (ושהארגון מאפשר להם) לתת חשיבות לרווחתם האישית שהינה שווה ודומה למידת החשיבות שהם נותנים למשימות בעבודה, הם עובדים שמחים ומרוצים יותר ולכן גם בעלי מוטיבציה גבוהה יותר, נאמנות גבוהה יותר לארגון ורמת מחוייבות רבה יותר לעבודה.
ולבסוף, עובדים שנהנים מאיזון מצויין בין עבודה לבין החיים האישיים שלהם, הם גם התומכים הפוטנציאליים הגדולים ביותר בארגון שלהם ומותג המעסיק שלו.
כל אלה מהווים סיבות טובות וחשובות לכך שארגונים שלא מתקיים בהם איזון טוב בין החיים האישיים של העובדים לבין עבודתם, ינסחו מחדש את עיקרי תרבות הארגונית שלהם באופן שיקדם את האיזון בין עבודה לחיים אישיים.
