פקידת קבלה בתאגיד אמריקאי הגיעה לעבודה יום אחד כשהיא חובשת כובע. כשנשאלה על ידי העובדים ומנהלים מה פשר חבישת הכובע בעבודה היא אמרה שהיא מסתירה תספורת גרועה שאתה היא לא מרגישה בנוח. לאחר כשבוע מנהל כוח אדם הודיעה לה שזה בניגוד לקוד הלבוש בחברה ועליה לבחור בין הכובע לבין העבודה, היא בחרה בזה הראשון ועזבה את מקום העבודה כשהכובע לראשה.
למחרת התבקשה העובדת להתייצב במשרדו של מנהל כוח האדם לדון בנושא הכובע ובמעמד זה אמרה העובדת כי היא מרגישה שהארגון 'כופה' עליה קוד לבוש בלתי סביר. המנהל רשם תלונה משמעתית בתיק האישי של העובדת.
במהלך הימים הבאים החלה העובדת להבחין בדפוסי לבוש של עמיתיה וגילתה כי לא מעטים מהם מפרים לכאורה את קוד הלבוש, לרבות חבישת כובעים. העובדת אף הבחינה בקעקועים ונזמים בקרב עמיתיה ולאחר שביררה הסתבר לה שלא כולם זומנו לוועדות משמעת וכי לא לכולם נרשמו הערות משמעתיות. העובדת החלה לתעד את סגנון הלבוש בעבודה בעזרת מצלמה דיגיטלית בטלפון הנייד שלה.
כאשר עובד חברה התלונן בפני ההנהלה על כך שהוא צולם ללא ידיעתו וללא הסכמתו ותמונות אלו הוצגו בפני עובדי חברה, העובדת פוטרה לאלתר.
העובדת פנתה לבית המשפט בטענה שהיא לא צילמה עובדי חברה כדי לפגוע בזכותם לפרטיות, אלא כדי שתמונות אלו ישמשו לה כראיה לכך שהארגון מציב קוד לבוש בלתי סביר ומאידך – לא פועל לאכיפתו באופן שוויוני בקרב עובדיו.
השופטת פסקה לטובת העובדת וקבעה שעל פי חוקי העבודה האמריקאים, זכותו של עובד לייסד התאגדות במקום העבודה, לנהל משא ומתן בשל העובדים ואף למתוח ביקורת ולמחות על חוסר צדק או פגיעה בעובד או בקבוצת עובדים. כאשר צילמה את עמיתיה, כך פסקה השופטת, לא התכוונה לפגוע ולא פגעה העובדת בעובדים אלא היא עשתה זאת במטרה למחות על עוולה ולהביא לשיפור תנאי העסקה עבורה ועבור ציבור העובדים.
חשוב לשים-לב שהעובדת זכתה במשפט על זכותה לייסד התאגדות במקום העבודה ולא על זכותה להפר את קוד הלבוש הארגוני.
במשפטים על קודי לבוש שהתקיימו בארץ זכו המעבידים.
על פי פסיקת ביהמ"ש העליון, זכותו של מעביד לקבוע קוד לבוש שתואם את התדמית העסקית שהוא מעוניין לשדר.
אך כדי שלא נצטרך להגיע לשם חשוב לקיים סדנאות והדרכות בנושא וליצור את המודעות אצל העובדים.
את מוזמנת לכתוב מאמר בנושא קוד לבוש בארגון