כותרתו של ספר חדש לא תשמח כנראה את הפמיניסטיות והפמיניסטים, לפחות במבט ראשון. "שכחי ממנטור, מצאי ספונסר" (Forget a Mentor, Find a Sponsor) הוא שם ספרה של סילביה אן יולט, כלכלנית עטורת תארים וסופרת אמריקאית.
המסר בספר הוא שבמקום לחפש לעצמן מנטור או להוסיף עוקבים וחברים חדשים ברשתות החברתיות, נשים צריכות מישהו בעל עוצמה רבה הרבה יותר, אם הן רוצות להצליח בקריירה שלהן. המישהו הזה הוא ספונסר. או ספונסרית – נהנה מהספק שמעניקה לנו האנגלית ונרכך קצת את הנימה השוביניסטית לכאורה. רק לכאורה.
בראיון לויקי אלמר באתר QUARTZ, אומרת יולט שככרטיס בדרך למעלה, ספונסר יעבוד היטב באותה מידה, לא משנה אם את מטפסת בסולם תאגידי או עובדת כיזמית, כותבת או אקטיביסטית. ספונסר – שהוא בעצם מתווך כוח המספק אסמכתא לכישורייך בפגישות מאחורי דלתות סגורות ויתמוך בך ברגעי הסערה – יכול להיות גם בעל ערך עבור מנהלות בכירות שכבר ביססו את הקריירות שלהן. לתפיסתה של יולט נשים הן פאסביות מדי כאשר הדבר נוגע למציאת ספונסר. "לנשים יש פי שניים מנטורים מאשר לגברים, אבל מחצית ממספר הספונסרים," אמרה יולט.
למה ספונסר? ההבדל המרכזי בין ספונסר לבין מנטור הוא שמנטורים הם רחובות חד-סתריים, שנותנים ל"ממונטרים" הנבחרים שלהם מתנות של חוכמה, זמן ועצות. חסות (Sponsorship) לעומת זאת דורשת הדדיות ומחויבות. ספונסרים וספונסריות משמשים כאלופים. באחת מכל חמש חברות בארצות הברית יש תוכנית חסות ואיגודים מקצועיים רבים גם משדכים בין צעירים לבין מנטורים. מנטורינג קל יותר לעודד ולפתח, אבל החסות משתלמת – ואף עשויה לעזור לנשים בתפקידים פורצי דרך ובקידומים. "ספונסרים מדברים בטובת מקבלי החסות שלהם, מקשרים אותם לשחקנים חשובים ולעמדות נחשבות. בעשותם כן, הם גורמים לעצמם להיראות טוב," כתבה יולט בטור בניו-יורק טיימס. הספונסר בוטח במקבל החסות שיקדם את ענייניו.
יולט טוענת שזה מה שגברים עושים כבר עשורים רבים. הם מעבירים זה לזה קידומים, משקיעים או לקוחות חדשים. כאשר גבר אחד בוחר גבר אחר, התוצאה היא "מיני-מי". אין זה פלא שלמקצוענים בני המין הגברי יש סיכוי גבוה ב-46% יותר מאשר לנשים להשיג ספונסר (ללבנים יש סיכוי גבוה ב-46% יותר בהשוואה לכהי עור למצוא מישהו שיגבה אותם סביב שולחן מקבלי ההחלטות, ברלוונטיות לארה"ב).
ספרה של יולט מבוסס על סקר שבוצע בין 2010 ו-2012 וכלל כמעט 10,000 עובדים בארצות הברית ובבריטניה, ויותר מ-100 מנהלים בכירים. בסקר נמצא שחסות יכולה לתת יתרון של 30% בקבלת משרות והגדלת שכר. אם אינכן מצליחות (או מצליחים) למצוא ספונסרים בסביבת העבודה שלכם, מערכת היחסים עם נותני החסות יכולה להיות גם וירטואלית, מציינת יולט. אולם, זוהי רק נקודת הפתיחה. החסות כרוכה גם בסיכונים ובמבחני אמון, כך שהיא כנראה נבנית טוב יותר פנים אל פנים.
יולט עצמה חיפשה ספונסר לבדיקת הארגון ללא-מטרת-רווח שלה. היא חיפשה משהו שתוכל לתת בתמורה לספונסר שלה. זה לא יכולה היה להיות כרטיס ביציע הסלבריטאים בסופר-בול או ארוחה במסעדת יוקרה, אבל יש לה רשת קשרים ענפה והיא, כבעלת מקצוע מוערכת, יכלה להציע נאומים בארוחות של תאגידים. "את צריכה להסיק מה יועיל להם," יולט אמרה. "מציאת 'המטבע העובר לסוחר' שלך הוא תרגול מופלא."
אז אם ננסה לומר זאת בפשטות, יולט אינה מציעה לנשים לחפש מי שיממן אותן, אלא ליצור מערכת יחסים עם מעין "שותף אסטרטגי בכיר", כזה שיוכל לקדם אותן ולקשר אותן עם האנשים הנכונים ובתמורה יוכל ליהנות מהכישורים או הקשרים שיש להן להציע, זאת בניגוד למנטור שהוא בעיקר מדריך, מודל לחיקוי או מורה דרך.
