בתוך כל כאבי הראש הכלכליים בעקבות משבר הקורונה והחרדה לגורלו של המשק, מבצבצות כמה הזדמנויות לעתיד שכדאי לשים לב אליהן ולא לפספס אותן.
אחת הסיבות העיקריות לכך שמשבר הקורונה יוצר הרס כלכלי נרחב כל כך, ומשתק חלקים נרחבים במשק, היא שלאחר שנים של דשדוש הרחק מאחור בכל הקשור לעבודה מהבית, שוק העבודה נתפס בלתי מוכן לחלוטין להעסקת עובדים מרחוק.
רבים דיברו על השאיפה להעסיק עובדים מביתם, חלק מהחברות אף אפשרו לעובדיהן לעבוד מהבית באופן חלקי, אבל המיינסטרים של עולם הארגונים ראה בעבודה מהבית מעין צ'ופר שניתן לאפשר לבודדים.
הרעיון של להעביר את הארגון כולו לעבודה מרחוק, כאשר מחלקות בודדות בלבד עובדות מהמשרד, נתפס כבלתי אפשרי.
המקרים הבודדים שבהם עבודה מהבית התנהלה במהלך כל ימות השנה היו כאשר חברה רצתה להעסיק עובד אחד או שניים במדינות שמעבר לים.
יתר על כן, בכל פעם שעלה הרעיון של העסקת חלק מהעובדים מביתם, מנהלי משאבי אנוש התלבטו קשות ונאבקו עם הצורך לחבר את העובדים הללו לארגון.
היה חשש שהתקשורת לא תהיה מספיק טובה, שעובדים לא יחושו מספיק מחוברים לארגון או ירגישו שהם אאוטסיידרים, וכי כל ההווי הארגוני מתנהל רחוק מהם, והיו גם חששות לגבי כל מה שקשור לפיקוח.
עולם הארגונים לא באמת הפנים שאין קשר חד-חד-ערכי בין מידת הפיקוח על העובד לבין היקף התפוקה שלו, איכות עבודתו ויכולתו להשיג יעדים.
לכן, כעת, כשאין ברירה, חשוב מאוד לצאת לגמרי מהקופסא, ולא רק להציץ ממנה החוצה דרך חרך צר מאוד, ולבחון ברצינות את האופציה של העסקה מהבית גם בזמנים של שגרה.
יתר על כן, דווקא בישראל, כאשר לפחות אחת לעשור פורצת מלחמה, ואנשים נאלצים להשאר בבתים בגלל טילים שנוחתים בכל מקום, דווקא כאן חשוב מאוד להעביר חלקים גדולים של המשק לעבודה מהבית באופן שוטף.
ההיערכות צריכה להיות בשני מישורים: המישור הראשון שהוא אולי זה שיותר מאתגר לצלוח אותו הוא המישור המנטלי.
מנהלים צריכים ללמוד איך לנהל עובדים מרחוק, איך מנטרים את התפוקה והאיכות של עבודתם, איך בודקים נוכחות (בעבודה) על ידי אמצעים דיגיטליים (למשל, בעזרת טכנולוגיה שקיימת כבר עשרות שנים בתחום מוקדי שירות הלקוחות), איך מדרבנים את העובדים להגיע להישגים ולהשיג יעדים, איך לקיים פגישות צוות דרך אפליקציות (בין אם זום או מתקדמות ויעילות יותר), איך להכיר ולהוקיר באופן פומבי הישגים של עובדים ועוד.
המישור השני הוא במישור הטכנולוגיות הדרושות כדי לעבוד מרחוק. בעקרון, הטכנולוגיות הללו כבר קיימות ורובן נמצאות בהישג ידם של רוב הארגונים.
האתגר כאן הוא להשקיע בשדרוג תשתיות התקשורת של כל עובד שעובד מביתו כדי שהתקשורת תזרום באופן חופשי.
בנוסף, נדרש כאן מהפך מחשבתי של ארגונים בכל הנוגע להענקת גישה מהבית לכל עובד לענן של הארגון, לכל מאגרי המידע והנתונים שלו, וגם לשיפור התשתיות בביתם הפרטי של העובדים.
כדי שעובד יוכל לעבוד ביעילות מביתו הוא זקוק לנפחי תקשורת גדולים כדי שהעבודה שלא לא תקטע או תתקע, הוא זקוק למחשב נייד יעודי בלי קשר למחשבים המשפחתיים, והוא זקוק להרשאות בעבודה מהבית.
בעניין זה מנהלי משאבי אנוש יצטרכו לעבוד בשיתוף מלא עם מנהלי מערכות המידע בארגון
למעשה, כל עובד שעבודתו אינה דורשת הפעלת מכונות גדולות שצריכות להיות ממוקמות פיזית בארגון, או ביצוע עבודה אחרת שמבוססת על מיקום פיזי, כמו לדוגמה קופאים בסופר, יכול לעבוד מביתו.
המעבר לעבודה מהבית של יותר ויותר עובדים יכול גם להוות חסכון לא קטן לארגונים.
אחרי הכול, ככל שיותר עובדים יעבדו מביתם, הארגון יוכל לחסוך בעלויות המשרד, לרבות עלויות הנדל"ן, ועלויות תקורה כמו חשמל, שירותי ניקיון ועוד.
בפירוש לא מדובר רק בארגונים שעוסקים בהייטק או בתעשיות הנחשבות לכאלה שאינטואיטיבית קל יותר להעביר אותן לעבודה מהבית.
גם מוסדות פיננסיים למשל, ובראשם בנקים וחברות ביטוח, חייבים להפנים שהם צריכים לפתוח את האפשרות לקשר עם הלקוחות למצב של עבודה מהבית.
כמעט כל פעולה שכיום הלקוחות נדרשים לעשות בסניף הבנק עצמו, יכולה להתבצע דרך המחשב הביתי.
הסניפים הישירים של הבנקים הוכיחו שזה אפשרי בצד הלקוחות. כעת יש לעלות מדרגה ולאפשר גם לעובדים עצמם לגשת למאגרי מידע, בצורה מאובטחת, מביתם.
כל חברה, בכל גודל ומספר עובדים, שמספקת כיום באופן חלקי שירותים דרך הטלפון או האפליקציות, יכולה לעבור לעבודה מהבית, בטווח הקצר.
בארה"ב יש כבר יותר מעשור וחצי חברות, גם קטנות, שעובדות בפריסה עולמית וכל עובד מבצע את עבודתו מביתו בלבד.
פרט לכך, עבודה מרחוק תורמת לאיכות הסביבה, לירידה בעומס על הכבישים, חסכון בשעות עבודה, והרבה פחות סטרס של אנשים בהגעה וביציאה לעבודה.
