כמה שעות העובדים שלכם עוסקים בעבודה ממשית מתוך כל השעות שהם נמצאים במשרד.
יש מקומות עבודה שמקפידים יותר על הצמדות של העובד לעבודה שהוא מבצע, ועל הימנעותו של העובד מכל הסחת דעת או איחור לחזור מההפסקה כפי שנקבעה בחוק.
מנגד, יש מקומות עבודה שמעוניינים שהעובדים יגיעו לעבודה בשמחה ויראו בו מקום שמעניק להם אושר.
במקומות אלה, ההפסקות נמשכות על פני הזמן שהעובד קובע, בחלקם יש פינות משחק (פינג פונג וכדומה), פינות התרגעות וכו.
ברוב המקרים, במקומות עבודה אלה, גם השעות בהן העובד שוהה במקום העבודה, נחשבות לשעות עבודה.
ויש מקומות עבודה שבהם עובדים מסויימים נדרשים לעבוד בשעות כוננות. בחלק מהזמן יש שעות בהן הכוננות היא גבוהה יותר ובחלק אחר של הזמן העובד רק נדרש להיות במקום, אבל הוא יכול לישון (כאשר מדובר במשמרת לילה למשל), או לעשות ככל העולה על רוחו בתוך תחומי מקום העבודה.
השאלה הגדולה היא, מה דינן של שעות השהייה ללא עבודה. האם הן נחשבות לשעות נוספות, שכן העובד נמצא במקום העבודה ולא בביתו משום שנדרש כך על ידי המעסיק.
או האם אלה שעות שהייה בלבד ולא שעות נוספות, שכן העובד יכול לישון בשעות אלה, או כאמור, לעשות בהן ככל העולה על רוחו.
זו הסוגייה שבית הדין הארצי לעבודה נדרש לדון בה לאחרונה. ליתר דיוק, בית הדין הארצי לעבודה דן לאחרונה בסוגייה, האם עובד נדרש לעבודה כמשמעה בחוק שעות עבודה ומנוחה, בשעות שלאחר השעה 1.00 בלילה – כאשר שעות אלה הן שעות שהייה ולא שעות עבודה.
בית הדין הארצי קבע במקרה זה, כי יש להבחין בין שעות השהייה בלבד לבין שעות הפעילות שבמסגרת שעות כוננות.
שעת כוננות היא שעה שבה נדרש העובד להימצא פיזית במקום העבודה ולעמוד לרשות העבודה. בית הדין לעבודה קבע כי ניתן להסיק מחוק הגנת השכר, לגבי נסיבות של עמימות עובדתית.
נקבע, כי לא די בעצם דרישת המעסיק מהעובד להיות נוכח במקום העבודה כדי להגדיר את כל שעות שהייתו כשעות עבודה, ועם זאת, זהו שיקול שנלקח בחשבון.
בנוסף, קבע בית הדין הארצי, כי לא די בכך שהמעסיק יפיק תועלת כלשהי מעצם שהותו של העובד במקום העבודה, אלא יש לבחון אם אכן בוצעה עבודה על ידי העובד במהלך השעות שבמחלוקת, בהתאם למאפייניו של מקום העבודה ומהות המשרה בה הוא מועסק.
בחינה זו, קבע בית הדין הארצי, אינה טכנית אלא מהותית ונעשית לפי מכלול נסיבות המקרה, הן מהיבט מקום העבודה והן מנקודת המבט של העובד.
לכן, פסק בית הדין לעבודה כי מכסת השעות שצריכה לזכות את העובד בגמול שעות נוספות, מתוך סך כל שעות הכוננות היא של 60 שעות חודשיות.
בכך ביטל בית הדין הארצי אבל קביעתו של בית הדין האיזורי לעבודה לפיה כל שעות השהייה הן שעות עבודה המזכות את העובד בגמול בגין עבודה בשעות נוספות ובשעות מנוחה.
על פי פסיקת בית הדין הארצי, בנסיבות המקרה, עיקר השעות שלאחר השעה 1.00 בלילה הן שעות שהייה, בהן העובד שהה במקום העבודה אבל לא נדרש לעבוד.
עוד קבע בית הדין כי יש לייחס 60 שעות חודשיות מהשעות שלאחר השעה 1.00 בלילה כשעות עבודה אשר בגינן כן זכאי העובד לגמול שעות נוספות.
כאמור, בית הדין קבע כי ניתן להסיק מחוק הגנת השכר, כי מדובר בנסיבות של עמימות עובדתית, ולכן נפסק כי מכסת השעות המזכה בגמול שעות נוספות מתוך סך כל שעות הכוננות היא של 60 שעות חודשיות.
