עובדים זכאים ל-18 ימי מחלה בשנה, עד למקסימום של 90 יום. על המעסיק לחשב את מספר ימי המחלה שעליו לנכות ממכסת ימי המחלה הצבורים של העובד, ולהכפיל בסכום התשלום עבור כל אחד מהימים הללו.
יודגש, כי מספר ימי המחלה שמנוכים ממכסת הימים הצבורים של עובד במשכורת חודשית הוא כל תקופת מחלתו כולל ימי מנוחה שבועית וחגים, ועד למספר ימי המחלה שצבר העובד במהלך עבודתו.
על פי החוק, עבור יום המחלה הראשון העובד אינו זכאי לשכר והמעסיק ינכה שכר בשווי של יום עבודה אחד ממשכורתו החודשית של העובד.
עבור ימי ההיעדרות (מסיבה של מחלה) השני והשלישי, העובד זכאי לתשלום של 50% משכר העבודה הרגיל שהיה מקבל אילו עבד. לכן, עבור הימים השני והשלישי ינכה המעסיק ערך של חצי יום עבודה ממשכורתו החודשית של העובד.
החל מהיום הרביעי, העובד זכאי לשכר מלא עבור ימי היעדרותו בגין המחלה, והמעסיק לא ינכה לעובד שכר בגין היעדרות זו.
למרות זאת, אם נקבע בחוזה ההעסקה שלעובד ישולם תשלום גבוה מהקבוע בחוק, כמו למשל תשלום מלא כבר מיום ההיעדרות הראשון, על המעסיק לנהוג לפי מה שנקבע בחוזה.
אחת הסוגיות שמטרידות עובדים רבים היא נושא יום המחלה הראשון. מלשון החוק עולה, כי לגבי יום המחלה הראשון, אין לנכות יום זה ממכסת ימי המחלה הצבורים של העובד. כלומר, אין לנכות את ימי המחלה שעבורם הוא לא מקבל דמי מחלה.
במילים אחרות, אם העובד נעדר יום אחד בשל מחלה, או שנעדר כמה ימים בשל מחלה אבל עבור היום הראשון הוא לא מקבל שכר, מהחוק עולה כי אין לנכות לו יום מחלה (ממכסת ימי המחלה הצבורה) עבור היום שבו הוא לא מקבל שכר.
למרות זאת, בפועל נוהגים מקומות עבודה רבים לנכות יום מחלה עבור היום הראשון למרות שהעובד אינו מקבל שכר עבור יום זה. היו הצעות חוק לשינוי המצב אבל הן לא התקבלו.
סוגייה נוספת היא נושא ניכוי ימי מחלה עבור ימי מנוחה, כלומר סופי שבוע וחגים.
על פי החוק, מספר ימי המחלה שינוכו ממכסת ימי המחלה הצבורים של העובד בעת מחלה הם כל תקופת מחלתו, כולל ימי מנוחה שבועית וחגים, ועד למספר ימי מחלה שצבר העובד במהלך עבודתו.
לדוגמה: עובד שעובד במקום עבודה שבו עובדים חמישה ימים בשבוע, מקבל משכורת חודשית, חלה ונעדר מעבודתו מיום רביעי ועד יום חמישי בשבוע שלאחר מכן. כלומר, הוא היה בחופשת מחלה במשך תשעה ימים כולל שישי ושבת.
בפועל העובד נעדר רק שבעה ימי עבודה. אבל על פי החוק, הוא נחשב למי שניצל תשעה ימי מחלה. לכן על המעסיק לנכות את כל תשעת הימים מימי המחלה הצבורים לזכותו.
סוגייה שלישית היא ניכוי ימי עבודה שהעובד אינו מועסק בהם. לדוגמה, עובד במשכורת חודשית שעובד ארבעה ימים בשבוע: בימי ראשון, שני, שלישי וחמישי, וביום רביעי אינו עובד.
אם תקופת המחלה שלו היא מיום ראשון עד יום חמישי, הוא נעדר בפועל ארבעה ימים (ראשון, שני, שלישי וחמישי).
למרות זאת הוא נחשב כמי שניצל חמישה ימי מחלה, ולכן המעסיק מנכה חמישה ימים ממספר ימי המחלה הצבורים שלו (כאמור, משום שימי המחלה כוללים את כל תקופת מחלתו).
נושא מסוג אחר הוא נושא הפיטורים. על פי החוק, במהלך היעדרותו של עובד על חשבון ימי המחלה שצבר, אסור לפטר אותו.
אשר להעברת ימי מחלה: ימי מחלה שלא נוצלו במהלך תקופת העבודה עבור מעסיק מסוים אינם ניתנים להעברה למעסיק אחר.
בנוסף, אם עובד הפסיק את עבודתו אצל מעסיק מסוים ולאחר מכן חזר אליו והחל שוב לעבוד אצל אותו מעסיק, ימי המחלה שצבר אצלו בעבר לא נשמרים לזכותו.
