אנחנו, מנהלי משאבי אנוש, נוגעים בקורות החיים שלם בכפפות, אם בכלל, וגם אז, רק למכונת הגריסה (הממשית או הווירטואלית). אנחנו מנסים בכל מחיר אבל ממש בכל מחיר! להימנע מלהעסיק אותם. זר היה חושב שמדובר על מצורעים אבל לא, חמור מכך, מדובר על מועמדים חסרי כל ניסיון תעסוקתי. ואולי, בתנאי השוק של ימינו, הם היו מעדיפים להיות מצורעים מאשר חסרי כל ניסיון תעסוקתי.
סקר חדש שתוצאותיו התפרסמו השבוע באתר משאבי אנוש HR Asia, מראה שדורשי העבודה, חסרי כל ניסיון תעסוקתי, סובלים מחוסר ביטחון בצעדיהם הראשונים בשוק העבודה וזה בא לידי ביטוי בנתון הבא: שולחים קורות חיים ולא מאמינים שיחזרו אליהם: 60% מהמשתתפים בסקר ציינו כי כשהם שולחים קורות חיים למשרה, הם בכלל לא מאמינים שיחזרו אליהם. 11% מקרב אלו שהחלו לעבוד וקיבלו את תלוש השכר הראשון ציינו שהם כבר לא האמינו שיגיעו למעמד של 'עובדים מן המניין'.
53% מקרב מחפשי העבודה ה'טריים' ציינו שהדאגה העיקרית שלהם בתהליך חיפוש העבודה היה העדר יעד תעסוקתי ברור.
43% מקרב העובדים הצעירים שהשתלבו בסופו של דבר בשוק העבודה ציינו כי השכר ההתחלתי היה נמוך ב-8% מכפי שציפו להשתכר בתור התחלה.
50% מקרב הצעירים 'שידרגו' את קורות החיים שלהם במהלך תקופת החיפושים (באמצעות קורסים והסמכות מקצועיות, בעיקר לימודי שפות, מחשבים ועוד), כדי להגדיל את הסיכויים שלהם לעבור את המחסום הראשוני בדרך לעבודה.
44% ציינו כי הם מעדיפים למצוא עבודות זמניות ו/או חלקיות, רק לשם דריסת הרגל ראשונית בשוק העבודה, וכי הם מתכוונים להמשיך לחפש עבודה טובה יותר תוך כדי.
לסיכום, עובדים 'טריים' חסרי כל ניסיון תעסוקתי מגיעים אליכם, מנהלי גיוס, עם ציפיות גבוהות בהיבט של שכר ותנאים. חלק אפילו חושבים על קידום בארגון ו/או על חיפוש עבודה טובה יותר בחוץ, בזמן שהמשכורות נכנסות להם לחשבון. אמנם הם יודעים שחסרים להם כישורים ובעיקר ניסיון קונקרטי – רק חצי (50%) פועלים על דעת עצמם כדי לשדרג את קורות החיים שלהם ולהביא איתם ערך מוסף. אבל המכנה המשותף הבולט בקרב ציבור זה הוא שהם מרגישים ו/או יודעים שכשהם שולחים קורות חיים, הסיכוי שמישהו יחזור אליהם קלוש. ולאור תוצאות הסקר, אין פלא!
