פיטורין
מחקר חדש שנערך באוניברסיטת New South Wales נועד לבחון את השפעתו, או נכון יותר טווח השפעתו, של עובד גרוע בארגון. על פי המחקר, מסתבר שכל מה ש'דרוש' כדי להפיל צוות שלם הוא עובד גרוע אחד כדוגמת התפוח הרקוב.
חוקר בשם בנג'מן ווקר מאוניברסיטת New South Wales, אשר חקר את טווח השפעתו של העובד הכי גרוע בצוות, גילה שעובד זה הוא למעשה בעל ההשפעה הדומיננטית ביותר על הצוות בהיבט של הצבת הסטנדרטים עבור הצוות כולו. עובד גרוע מסוגל למשוך למטה בעוצמה רבה יותר מזו של עובד מצוין ששואף למשוך למעלה.
במחקר השתתפו 158 סטודנטים אשר חולקו ל-33 קבוצות כאשר בכל קבוצה יש בין 4 ל-5 חברים. ווקר: "היו מחקרים בעבר שהצביעו על ההשפעה הדומיננטית יותר של העובדים הגרועים על הצוות מזו של העובדים הטובים. החידוש במחקר הזה נעוץ בעובדה שכאן הספיק עובד עצלן אחד, בעל גישה שלילית והישגים נמוכים – כדי לדרדר את הצוות כולו להישגים נמוכים בהיבט של תפוקה ואיכות. עד כאן היה נהוג לחשוב שהצלחת הצוות תלויה בכישורים, בפוטנציאל ובמוטיבציה של כלל החברים בצוות, שהיא נגזרת מהממוצע של כלל המשתתפים, אולם מחקר זה מראה עד כמה השפעתו של התפוח הרקוב (הבודד) על הצוות – הרסנית."
המחקר הראה שגם אם שאר חברי הצוות שואפים למקסם את הביצועים, הם לא יוכלו להתמודד בתחרות מול קבוצות אחרות (בהן חברים כאמור 5-4 עובדים) שכן הנזק שיוצר העובד הבודד בעל הביצועים הנמוכים יוצר פער עצום בין הקבוצה לבין קבוצות מתחרות.
במהלך 4 השנים האחרונות, ארגונים נפרדו משיעור לא מבוטל של עובדים בתהליך מסודר ומתוכנן (גם אם בהתראה קצרה) במסגרת המיתון והעובדים ידעו שזה-לא-אשי. הם ידעו שהארגון מפטר בגלל המיתון. היציאה ההדרגתית מהמיתון מכניסה את הארגון, ובפרט את מחלקת משאבי אנוש, למצב אחר לגמרי שמאופיין בצורך בגיוס טאלנטים חדשים, שימור עובדים, קידום עובדים ויצירת הזדמנויות חדשות.
אבל לא משנה כמה המצב טוב (טפו טפו טפו) וגם אם הארגון ממש לא צריך לפטר עובדים להיפך – הוא זקוק לעובדים חדשים, יש להמשיך לבחון ולהעריך את ביצועי העובדים, תוך דגש על ידע, כישורים, תפוקה, איכות וגישה! זכרו, עובד רעיל הוא עובד מרעיל. טווח ההשפעה (השלילית) של העובד הגרוע על הצוות כולו הוא עצום וצריך להיפרד ממנו באותה מהירות שבה מפרידים תפוח רקוב משאר התפוחים בערימה.
