אנחנו יוצאים להרבה ימי חופשה, כמעט יותר מכל מדינה אחרת. המתחרים הרציניים שלנו הם הפינים המבלים ביחד אתנו 41 ימי חופשה בשנה.
לחובבי התחרות כדאי להזכיר כי בימי חול המועד של סוכות ופסח ימי העבודה בפועל קצרים יותר, בין השאר משום שבכל ארגון תמיד יהיו כאלו שיעדיפו לנצל את ימי החופשה שלהם דווקא בתקופה זו, מה שמותיר את עובדי המחלקה האחרים השותפים לפרויקט לא ממש מובטלים אבל גם לא ממש עובדים.
הצרפתים והליטאים מבלים 40 ימי חופשה בשנה, על פי נתונים שסיפקה חברת מרסר העוסקת במשאבי אנוש. הקנדים סוגרים את הרשימה עם 20 ימי חופשה בלבד, כנראה משום שחופשה בחיק הטבע באגמים המרובים בקנדה, שקולה לכמה ימי חופשה בלחות של תל אביב…
המספר הגבוה של ימי חופשה בישראל מורכב מחופשות החגים – 17 במספר ובכלל זה יומיים בראש השנה, יום כיפור, יומיים בסוכות, יומיים בפסח, יום חג שבועות, יום העצמאות וכן הימים הקודמים לימי החג. לכך יש להוסיף את 24 ימי החופשה להם זכאים העובדים מעל 10 שנים באותו מקום עבודה.
ההודים מובילים עם 19 ימי החג, אחריהם הלבנונים והמרוקאיים עם 18 ימי חג כל אחד.
עכשיו לזכויות נטו, כלומר ימי החופשה להם זכאים עובדים ללא חופשות החגים: במקומות הראשונים הפינים הצרפתים והתושבים של נסיכויות האמירויות עם 30 ימי חופשה. אנחנו במקום גבוה יחד עם דנמרק, שבדיה, גרמניה, אוסטריה ויוון. העובד ההודי זכאי ל-12 ימי חופשה והקנדי סוגר את הרשימה עם 10 ימי חופשה בלבד.
אצל האמריקאים המצב שונה לחלוטין. בארץ האפשריות הבלתי מוגבלות שום חוק לא מחייב את המעסיק לשלם עבור החופשות לעובדים. מקומות עבודה מאורגנים נוהגים להעניק לעובד שבוע חופשה לאחר פרק זמן מסוים בארגון הנע בין שישה חודשי עבודה לשנת עבודה מלאה. הנדיבים יותר מעניקים חופשה בת שבועיים לאחר שתי שנות עבודה ו-21 יום לבעלי וותק בארגון של כעשר שנות עבודה. בהתחשב בתחלופת העובדים הרבה בשוק העבודה האמריקאי, לא הרבה זוכים לממש את פרק הזמן הארוך הזה.
ימי החופשה האחרים, חגים דתיים או ממלכתיים, (חופשת חג המולד, יום העבודה ויום העצמאות) מסתכמות ב-10 ימי חופש.
לסיכום- אנחנו ללא ספק מובילים במספר ימי החופשה, אולם זה לא אומר שהכסף אותו אנחנו מרווחים במהלך הימים שאנחנו עובדים, עשוי להספיק לנו לבלות את החופשה במלון בוטיק בפריז או באיי גלפאגוס, אבל כדי לרבוץ בחוף הים עם מטקות ובירה לא צריך מיליונים.
אך הדגש על חופשה אינו נכון
מהצד השני סקרים ומחקרים בקרב עובדים מעלה את השאלה לגבי צורך בימי חופשה מרובים. בישראל, עובדים רבים אינם מממשים את ימי החופשה המגיעים להם, ואפשרות תוספת ימי חופשה אינה נתפסת כהטבה גדולה בקרב עובדים רבים. לעומת זאת פעילויות רווחה ארגונית אחרות תופסות את הבכורה פעם אחר פעם במחקרים האקדמיים ובסקרים הנערכים בארגונים.
בכנס רווחה ארגונית 2013 שייערך בקרוב ניתן יהיה ללמוד עוד על נושא הרווחה הארגונית בכלל ועל שימור עובדים בפרט וכן ללמוד מהנעשה ע"י משאבי אנוש בארגונים שונים בישראל.
לרוב האנשים אין 24 ימי חופשה (חוץ מעובדי מדינה…), ולפי החוק ב4 השנים הראשונות יש 14 ימי חופשה חובה בשנה(כן, אחרי 10 שנים יש 22 ימים – אבל לא כולם מתמידים במקום העבודה שלהם 10 שנים כיום….).זה לא נכון שיש חופש בערבי חג- בהייטק כולם צריכים לעבוד בערבי חג וגם בתחומים רבים אחרים.ולמה אף אחד לא מזכיר את הפער שיש בין ימי החופש של ההורים לימי החופש של הילדים…?
כפי שצויין זה הרף העליון. אך גם ברף התחתון- 14 ימי חופש מצטרפים לימי החגים (שגם בהם ישראל מובילה).
לגבי ימי החופש של הילדים. גם בארצות הנכר הילדים בחופש,והפער דומה- מעבר לכך הדבר לא קשור באמת אחד לשני בניגוד למה שנהוג במחוצותינו. וכן אני אבא לשתי ילדים.