יורשי עובד שפרש ונפטר לא יקבלו את כספי הצבירה בק. הפנסיה שלו

כחלק מהטיפול בעובד צריכים מנהלי משאבי אנוש ליידע את העובדים לגבי זכויותיהם בכל הנוגע לקרנות הפנסיה שלהם, ולגבי חובותיהן של קרנות הפנסיה של אותם מבוטחים.

לדוגמה, אם בתנאים מסויימים, כאשר העובד פורש יש לו אפשרות לבחור במשיכת כל יתרת הכספים במקום לקבל קצבה, מנהל משאבי האנוש הוא זה שצריך ליידע בכך את העובד שעומד בפני פרישה, טרם פרישתו. יש להדגיש כי קרן הפנסיה אינה נדרשת לעשות זאת.

לאחרונה פסק בית הדין לעבודה, כי אין ודאות לגבי ההערכה כי אילו יידעה קרן הפנסיה את הפורש שנפטר, על זכותו למשוך את הכספים הצבורים בחשבונו בקרן, במהלך 60 הימים הראשונים שלאחר הגיעו לגיל פרישה (העובד נפטר קרוב לתום תקופת 60 הימים שלאחר פרישתו), הוא או אנשים מטעמו אכן היו מורים על משיכת כספי המנוח מהקרן במקום קבלת קצבת זקנה.

לאור פסיקה זו נשללה מהיורשים הזכות לקבל את כספי הצבירה בקרן הפנסיה.

המחלוקת נוצרה על רקע תקנה שעוסקת בזכות המבוטח עצמו לתת הוראה על פדיון הכספים הצבורים על שמו בקרן הפנסיה, לא יאוחר מ- 60 ימים ממועד הזכאות הראשונה לקצבת זקנה.

לדברי בית הדין, יש לבחון זאת על רקע האפשרות בחיסכון הפנסיוני בקרנות הפנסיה הוותיקות, לתשלום קצבאות באירועים מזכים ולא תשלום של סכומים חד פעמיים, כאשר זכות זו היא גם של שאיריו של המבוטח.

מכיוון שכך, זכותו של המבוטח למשוך את הכספים מקרן פנסיה במקום לקבל קצבת פנסיה אינה מובנת מאליה.

יש שיקולים הנובעים מהאפשרות שהמבוטח יבזבז את החיסכון וכתוצאה מכך לא תהיה אפשרות להורשה והיעדר נזילות וגמישות לפי הצרכים של מקבל החיסכון.

מנגד, קיימים כללי הביטוח באמצעות קרנות פנסיה המבוססות על הדדיות, בלי לקחת בחשבון את החישוב האינדיווידואלי.

הערבות ההדדית והשוויוניות בין חברי הקרן, מיועדת לתת קצבה למי שזכאי לה, גם במחיר של ויתור על טובתו של הפרט גם כשהלך לעולמו לאחר פרישתו.

משיכות כספים מרובות יצרו מצב בו תהיה סלקציה שלילית והקצבאות של מי שזקוקים להן כרשת לבטחון כלכלי, יפגעו.

מסיבה זו נאסר להעביר, לשעבד או לעקל כספים בקופות גמל, ונקבע כי פדיון כספים מקופות שלא על פי התקנות, כרוך בחיוב במס.

במקרה הנוכחי, קבע בית הדין לעבודה כי לא היתה כל מניעה להוראה למשיכת הכספים במועד הפרישה על ידי הנפטר או מישהו מטעמו.

העובדה שהקרן לא מיידעת מיוזמתה את המבוטחים לפני פרישתם על זכותם למשוך כספים, אינה מהווה הפרה של חובות תום לב והנאמנות שחבה הקרן למבוטחיה.