ישראל פרומן, מנכ"ל חברת ORI לפתרונות רילוקיישן, נבחר לשאת הרצאה בכנס הרילוקיישן שעתיד למשוך מאות אנשי משאבי אנוש ב-15 בדצמבר. את הרצאתו בכנס עומד פרומן להקדיש לסדרת הטעויות הנפוצות שמאפיינות חברות ישראליות בעת שליחת העובדים למדינה הזרה.
עיקר הרצאתו מוקדשת לנושא טעויות נפוצות ברילוקיישן, שנעשות על ידי חברות ועובדים. אחת הטעויות הנפוצות ביותר הינה רתימת העגלה לפני הסוס, כפי שהוא מסביר בפירוט מתוך מקרים אמיתיים מהעת האחרונה.
ישראל, מהי הטעות הנפוצה ביותר שאנחנו הישראלים עושים, הן כחברות והן כאנשים פרטיים, בתהליך הרילוקיישן?
ישראל פרומן: ללא ספק הטעות הנפוצה ביותר היא רתימת העגלה לפני הסוס. אנחנו הישראלים אוהבים לדהור קדימה. אנחנו מכווני תוצאות וזה היתרון שלנו, אבל זה גם סיכון גדול ויקר.
ערב אחד התקשר אליי מנהל משאבי אנוש מחברת תוכנה גדולה. השעה הייתה כבר אחרי שמונה בערב והוא אמר לי: "תקשיב, אני מעלה עוד מישהו על הקו". הוא העלה את העובד הבכיר שהיה אמור לצאת לרילוקיישן באנגליה עם משפחתו. מהשיחה התברר לי שרק באותו יום נודע להם מהמשרד המקומי בבריטניה שהויזה לעובד לא אושרה. אמרתי לו שאני אטפל בנושא מחר בוקר ואראה איך אפשר לסייע. העובד אמר לי: "אל תבטיח לנסות. תפתור לי את הבעיה – אשתי התפטרה מהעבודה! כל תכולת הבית שלנו כבר בקונטיינר…".
בקיץ האחרון הייתה לנו משפחה שטיפלנו בה מההתחלה ועד הסוף. הצגתי להם כבר בהתחלה, כפי שאני עושה תמיד – שקף גדול של המציאות. אמרתי להם "אל תעשו צעד לפני שהויזה אצלכם בדרכון". למרות זאת, הם התעקשו לארגן הובלה לפני שהייתה ברשותם ויזה. האישה התפטרה מהעבודה והוציאה את שני הילדים ממערכת החינוך. בנוסף, הם כבר מצאו דיירים שישכירו מהם את הבית שלהם. אז בזמן שכל תכולת הבית שלהם נשלחה לארה"ב, קיבלנו הודעה מרה שהויזה לא אושרה.
כמובן שאפשר להגיש התנגדות אבל זה תהליך שאורך מספר חודשים. המשפחה הזו (גבר, אישה ושני ילדים קטנים) מצאו עצמם מחוסרי דיור. הם עברו לגור בדירת מרתף של חברה למשך שלושה חודשים. הילדים לא היו רשומים לבתי ספר. לאישה לא הייתה עבודה. בנוסף, לא רק שהריהוט שלהם וכל תכולת הבית שלהם לא היו ברשותם, המכלית שלהם הגיעה לארה"ב וצברה שם קנסות.
מה עוד חשוב לעשות או לא לעשות לפני שאורזים את החיים?
לפני כשנתיים טיפלתי במשפחה שהייתה אמורה לצאת לרילוקיישן בעיר שנקראת שנזן בהונג קונג. העובד כבר טס לעיר ופגש את הצוות שאתו הוא אמור לעבוד. הוא כבר רשם את הילדים לבית הספר המקומי…. ואז הוא אמר לי פתאום שיכול להיות שחברת הביטוח תעשה קצת בעיות כי אשתו חולה. מסתבר שאשתו חולה במחלת מעיים ואף חברת ביטוח לא תסכים לבטח אותה בחו"ל. לצאת עם מחלה כזו, שעלולה להתפרץ בכל רגע לעיר כמו שנזן זהו סיכון רפואי עצום.
אם הוא היה טס לבריטניה או לגרמניה הדברים היו נראים אחרת, כי שם מערכת הבריאות הציבורית הייתה מטפלת באשה. ישנם מקרים שבהם אחד מבן הזוג חולה במחלה כמו סרטן, אז גם אם יש בעיה לבטח בחו"ל, אפשר להמשיך לשלם לביטוח לאומי בארץ ואז אם חלילה קורה משהו – אפשר לעלות על מטוס ולקבל טיפול בארץ.
היה לי מקרה שבו מנכ"ל חברה רצה לצאת לשליחות בארה"ב עם אשתו שעברה טיפולים לסרטן בעבר. אמרתי לו שימשיכו לשלם בארץ ואם חלילה המחלה פורצת שוב, היא תמיד תוכל לחזור לארץ ולקבל טיפול. החוכמה היא לחשוב על כל הנושאים וכל הסיכונים מראש. לא להגיע למצב של התקף או התפרצות מחלה ואז להתחיל לחפש טיסה או בית חולים… החוכמה היא להיות חכם ולא פיקח. המזל לא תמיד לטובתנו, הוא לא תמיד עובד. תוכנית חכמה כן!
אנשים עם בעיות רפואיות או כל מיני מקרים משפחתיים "מיוחדים" לא פועלים בצורה קצת יותר מתונה?
ישראל פרומן: חברות רצות ואנשים רצים. ככה זה אצל הישראלים, וזה מה שהופך אותנו לכל כך מוצלחים. אנחנו רצים קדימה. יש לכך יתרונות אבל יש גם סיכונים. בתהליך הרילוקיישן המחיר הוא גבוה והסיכונים מרובים. צריך לחשוב על נושאים רבים: בריאות, מיסים, ילדים, קריירה של בני הזוג… יש הרבה מאוד פרמטרים שצריך להביא בחשבון. הנטייה להיות פיכח או בר מזל במקום להיות חכם יכולה לעלות ביוקר.
אנשים אומרים שהם נרטבו כי ירד גשם. אני אומר לא, הם נרטבו כי הם לא פתחו מטריה, כי הם לא לקחו מטריה, למרות שידעו שעלול לרדת גשם! אני מאמין שדווקא במציאות כזו צריך להתחיל בכללים נוקשים כי בשטח חייבים לעשות פשרות. צריך להתחיל ממקום של שמירה על כללים נוקשים מתוך הכרת הסיכונים והמכשולים והמחירים היקרים שטמונים בחובם.