הצעת החוק להגדלת ימי חופשה לעובדים, אושרה בוועדת שרים לענייני חקיקה בסוף שנת 2015. הוועדה אישרה הגדלת ימי החופשה ל- 12 ימים בשנה.
יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ונשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, חתמו בלשכתו של שר הכלכלה, אריה דרעי, על הסכם קיבוצי חדש לפיו החל מיולי 2016 יועלה מינימום ימי החופשה במשק ל-11 ימים, והחל מינואר 2017 מינימום ימי החופשה במשק יעלה ל-12 ימים.
כיום מינימום ימי החופשה לעובדים עומד על 10 ימים עבור שבוע עבודה של 5 ימים, ו-12 ימים עבור שבוע עבודה של 6 ימים. על פי ההסכם החדש, עובדים בעלי ותק של עד שנתיים יקבלו תוספת של 2 ימי חופשה נוספים בשנה על חשבון המעסיק, ועובדים בעלי ותק של 3 עד 4 שנים יקבלו יום חופשה נוסף על חשבון המעסיק. מדובר בתיקון הראשון שנעשה להגדלת ימי החופשה מאז נחקק חוק חופשה שנתית בשנת 1951. בארה"ב לדוגמה המעסיקים כלל לא מחויבים לתת לעובדיהם חופשה בתשלום. ביפן ובקנדה, מעסיקים מחויבים להעניק 10 ימי חופשה בתשלום בשנה בלבד.
השאלה העולה כתוצאה מתיקון זה היא כיצד המעסיקים יתמודדו עם הגדלת ימי החופשה והאם זה לא עשוי לפגוע בעובדים בסופו של דבר?
בכל פעם שמעסיקים נאלצים להגדיל את מספר ימי החופשה בתשלום לעובדים, הם סופגים את העלויות הללו על עצמם. הגדלת ימי החופשה השנתית ל- 21 ימים למשל, כפי שהציעה ח"כ רחל עזריה ('כולנו'), תעלה למשק הישראלי כ- 7 מיליארד שקלים. סכום מופרך שהוא כנראה לא יעמוד בו. ההפסדים של ימי החופשה בתשלום שסופגים המעסיקים, בסופו של דבר יפגעו בעובדים עצמם. שכן חברה שלא תוכל לעמוד בעלות ימי החופשה הנוספים, תצטרך בסופו של דבר לקצץ בשכר העובדים כולו, מה שעשוי להביא להתייעלות ולפיטורין.
נכון שהחופש הגדול וכן חופשות החגים של בתי הספר, מנחיתים על ההורים מכה לא פשוטה. ימי החופשה הארוכים שניתנים לתלמידים, לעומת מספר ימי החופשה המוגבל שמקבלים ההורים העובדים, אינם בקורלציה. מאידך, ההגבלה הזו של ימי החופשה, שומר ומגן על ההורים העובדים ביתר השנה, ובאפשרות שלהם לשמור על מקום עבודה יציב שמספק להם פרנסה.
מלבד זאת, גם אם מספר ימי החופשה יעלה, הוא לא לעולם לא יגיע לחודשיים בשנה. כך שבכל מקרה ההתמודדות עם ימי החופש של הילדים לא תמנע. כחלופה, יש מקומות עבודה רבים שמציעים קייטנות וימי כיף ופעילות לילדי העובדים בחופשות, על מנת להקל על העובדים ולאפשר להם להמשיך לעבוד ולפרנס בזמן שהילדים בחופש.
חוק הגדלת ימי החופשה לעובדים הוא חוק פופוליסטי שתבעה הממשלה בעוד שהיא מפילה את התיק על המעסיקים שעליהם לספוג את העלויות הנוספות ואף למצוא כוח אדם לרב מתוך החברה שייתן שעות נוספות וימלא את מקומו של העובד שנמצא בחופשה, כך שהמעסיקים סופגים כמעט כפול.
על הממשלה לדאוג לקיצור ימי החופשים בבית הספר, או לספוג את עלויות ימי החופשה המורחבים של העובדים, כחלופה להערמת קשיים נוספים על המעסיקים עצמם.
